חולת אהבה בשיכון צריכה זין

מה באמת איבדנו ביום בו עשינו בחירה

זה לא תמיד מיידי

לפעמים ההבנה הזו באה בעיכוב רציני

ומי יודע בכלל על מה ומי אני הימרתי?

אולי אני אנוכית עכשיו

אולי אני מבינה את המחיר של הבחירות שלי

ואולי לא בא לי לשלם אותו

לחיות בחרטה? לבקש הזדמנות לתקן?

להמשיך לצעוד מתוך אמונה שמשהו טוב אולי מסתתר מאחורי הפינה הבאה?

אפילו לאנסים יש תכנית שיקום

אני משלמת על הטעויות שלי מחירים כבדים

כי אני מתחרטת על רבות מהן

לא הייתי משנה

אבל אני לומדת ורואה

רוב הפושעים בכלא

וגם מחוץ לו

לא כל כך אכפת להם שהם עשו עוול לאחר

הם רק מצטערים שתפסו אותם

וזה,

זה בעיניי רוחי חתיכת הבדל

יאללה, העבודה קוראת לי

עוד יום, עוד דולר