בואו נניח רגע
שאני באמת לא כזו מוכשרת
לא כזו חשובה
לא כזו יצירתית
לא כזו משנה
לא כזו חכמה
לא כזו חיונית לחברה.
אני חושבת שזה לא נכון.
אני לא אתפאר עכשיו בכמה מושלמת מהממת מדהימה אנוכי
וכמה כולכם עפר לרגליי
כי יהיה לי קשה מאוד לכבד את עצמי ככה
יש כמה ידוענים שבאמת לא עד הסוף ברור לי איך הם ישנים עם עצמם בלילה
אבל ככל הנראה הם עושים זאת בעיניים עצומות.
אני חושבת שיש לי המון מה לתרום לחברה
אני אפילו חושבת שתרצו או לא תרצו
תכחישו או תכחישו
זה משהו שאני כל הזמן עושה.
בואו נלך רגע אל גדולי היוצרים וההוגים שלא לגמרי הוערכו בזמנם
רבים מהם חשו בדידות קיומית
תהומית
חשו מנודים ומוחרמים על ידי החברה
חשו לא מוערכים ולא מובנים
חשו מוקד לרוע וחוסר פרגון מצד הסביבה.
לא בדיוק היו אלו שכולם היו עושים להם לייק בפייסבוק.
אומרים פראיירים לא מתים
רק מתחלפים
מי הפראיירים כאן לדעתכם בסיפור?
שאלו את עצמכם רגע:
כמה פעמים הרגשתי שהחברה מתייחסת אליי כמו אל מצורע
וכמה פעמים הואשמתי במתן יחס לאחר שאינו סובל מגזזת העור בכזו צורה?
אני לא חוסמת אנשים, אני לא מרמה אנשים, אני לא מנצלת אנשים, אני לא דורכת על אנשים, אני לא רואה אנשים ככלי לקידום אינטרסים אישיים ואני לא משתמשת במושג אהבה בדרך קרה ושקרית.
אני לא רואה בהובלה שום אלמנט של הכפפה והנחתה.
רק הרמה והעצמה.
ומסתבר שלא מעטים מאלו שכן זוכים לתהילה בזמנם
פעמים רבות הם באמת כאלו חלאות אדם.
או שדם כחול זורם בעורקם
ע"ע נולדו למשפחה הנכונה.
אולי מספיק כספים זורמים אצלהם עוד מילדות בבנק.
יש מקרים יוצאי דופן
יש אנשים נפלאים שזוכים להכרה אדירה
יש גם אנשים נפלאים שנולדו למשפחה הנכונה.
שוב, אולי אני לא כזו מוכשרת
אולי אני לא כזו חשובה.
אני חושבת אחרת
ובכל מקרה, בספק אם הייתי כזו קטנה ולא משנה
הייתי סופגת כל כך הרבה התעמרות ורוע מצד החברה.
זה שיש לי כח לשאת את מה שרבים זורקים בקלילות מעל גבם
ממש לא אומר שאין לי צורך בנחמה.
וכולנו, באמת כולנו
זקוקים לאהבה.
כמה מאתנו יודעים גם לתת אותה?
ומדוע שאתן אותה, את אהבתי הקדושה, למי שלא מסוגל להעריך אותה ובקלות מופתית מחרבן לי עליה?
למי שרוצה להיות נאהב כמו כולם אבל חף מלאהוב מישהו בחזרה.
לפני 13 שנים. 17 באוגוסט 2011 בשעה 16:13
