לפני 13 שנים. 17 באוקטובר 2011 בשעה 0:19
אבל אני לא כרוכית
ובטח לא רכיכה
אולי תהיה כרוך במקום גם אתה?
מה כבר אישה רוצה.
אין לי חרדות
אין לי טקסים כפייתיים
יש לי ים רגשי גדול
האחד בו טרם זכית לצלול
זו לא אובססיה
זה כריך
עם מיונז.
הפנטזיה הכי גדולה?
שיש בעולם הזה מי שיעשה למעני את כל מה שאני נכונתי לעשות למענך.
האמת?
לו הייתי מצליחה
הייתי עושה שם לא מעט בכלל גם למען עצמי
אבל איך מפסיקים להתעסק במה שהלב מציף ללא הפסקה?
לו הייתי חרדתית
או כפייתית
או מזוכיסטית
או שפחה
לא הייתי כל הזמן כל כך עצובה.
וזה סוג של מצחיק
כי מטבעי אני אופטימית ושמחה
רק שהעולם הזה מלא במוקשים
שלא אכפת להם מאף אחד מלבד עצמם
גם אם יתפוצצו בו כולם.