ובכל זאת הבחנתי שהים שקט ולא סוער.
כשחזרתי הביתה רצו לעברי שתי ילדות שרצו לדעת איך מתקשרים לאמבולנס.
איזה איש מבוגר הסתחרר והרגיש לא טוב פתאום מסתבר.
עזרתי להן, התקשרנו למד"א, למדנו שמשטרה זה 100 ומכבי אש זה 102.
הגיע אמבולנס, חיכינו. הרבה ילדים היו באזור המגורים ומוסדות החינוך הזה.
בשעות האלה.
נזכרתי כמה טוב אני מסתדרת עם ילדים.
כמה אני אוהבת להיות סביבם לפעמים.
נזכרתי גם כמה לילדים יש איזו נטייה טבעית לאהוב אותי.
והלכתי לעוד משמרת בבית הבושת.
אני לא זונה, לא. אני סוג של צוחקת.
אבל אני מוכרת לא מעט ערכים כדי לאפשר לעצמי הגדלת מנות ב-1.90.
נו כמו סווט שופס איך אומרים?
זה לא מצטלם יפה כמו טייוואנים, זה בטח חמור טיפה פחות.
גם אתם אגב מוכרים כמה ערכים. לא?
צדיק התמר יפרח.
הקיצר, כן. היו לי מחשבות שם על זה.
אותן אקבץ לכדי שמור וחתום עד פרסומים
עם יחסי ציבור ורואי חשבון.
כסף? בטח שכולנו עבדים.
הקיצר, ילדים ואני מסתדרים.
מוזר שהרבה מבוגרים מתקשים להסתדר אתי.
התקשורת שלי עם ילדים היא ביטוי ברור ואנטי צנוע בעליל
לכך שיש לי יחסי אנוש די טובים.
אולי יש קארמה אחרי הכל?
האהבה
הרגש
היצר
שאני מעוררת
בך
ויפה שלי
בלי סרטים
גם בעוד כמה גברים
זה המטרד היחידי
לא אני.
גם הנרקיסיסט הגדול ביותר יכול להתעורר בוקר אחד עם רגש אותנטי בלב
שכל כולו שייך לאחר
וזה מטרד רציני.
הכתיבה שלי עדיין חסומה
אבל דבר אחד אני יודעת:
אני סקסית
ויש סיבות מצויינות לאהוב אותי.
נכון. זה שני דברים.
לו רק יתמזל שוב מזלי להתאהב בגבר שמסוגל................
לפני 13 שנים. 11 בנובמבר 2011 בשעה 16:42