סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

חולת אהבה בשיכון צריכה זין

ואודה לכל מי שלא יציע לי אותו כאן. אני לא בעניין.
אני כאן לצרכי כתיבה וביטוי אישי אנונימי בלבד.
לפני 12 שנים. 4 ביוני 2012 בשעה 11:43

מתי קרה שגברים כונפים התחילו להרשות לעצמם להיות מנייאקים כאלה עם נשים?
מה נסגר?
מה זה הפריבילגיות האלה שנדמה לכל כונף שהזין שלו מקנה לו?
מאיפה באים כל הברחשים האלה לעיר תל אביב?
סוציופתיים מיומנים.
לא רק הרצח והפשיעה בשליטה
גם היחס האנושי הנרקיסיסטי-סוציופתי בנסיקה עצומה.

אתם יודעים,
הבחור שיצאתי אתו לאחרונה
היה תמיד מוריד את המושב של האסלה
נשמע מוזר נכון?
מכירה גברים בונבונים עם לב נשמה שבחיים לא חשבו לעשות את זה
כי אתם גברים
אתם משתינים עם מושב האסלה מורם ואתם בדרך כלל משאירים אותו שם.
לא שאני מהבנות המעצבנות האלה שכועסות ועושות סצינה אם זה מה שעושים.
אבל גבר שטורח להוריד את המושב של האסלה?
זה חדש
וזה מקסים.

סיפרתי לחברה
גם היא הוקסמה.
כן, הדבר הקטן הזה שמי בכלל אי פעם חשב עליו
ממש עושה את זה לנו הנשים.

חשבתי שפגשתי אדם טוב ומתחשב
עכשיו אני חושבת שאולי לאקטים כאלה של התחשבות
באמת רק סוציופתיים אמיתיים מסוגלים.

חשבתי שפגשתי מה זה מותק של בחור
נשמה שאכפת לה באמת ויודעת לפנק
התקשר אליי כמעט כל יום
מה שהרבה גברים חושבים שנשים יורקות עליו
מה שמלא כלבות לא אוהבות כי הן חולמות על החרא שחתולות מקבלות
אני אוהבת
את היחס, את הרומנטיקה, את החיזור
אני אוהבת להיות נאהבת.
לא נרתעת. להפך.

הבן אדם חרא. ברמות. אין גבול להתעללות בנשים בעיר הרווקים.
האמת?
גם לא מפליא אותי שבתוך זוגיות מלא בחורות בוחרות להיות כנועות ולהעלים עין
מזה שבוגדים

אהבה?
אולי זה לא באמת משהו שרוב האנשים בנויים לו
אולי זה באמת משהו שקיים רק אם מאמינים.

אדם לאדם זאב
גם יותר מדי סוגיות קשות של ביטחון עצמי.
ברוכים הבאים לצד האפל של התרבות הוירטואלית.
ואני?
אני כבר לא יודעת איך להאמין לאנשים.

4X4​(אחר) - להאמין?
מילה לא פשוטה...
להגיד: לא מאמין לאף אחד - זו גם קלישאה,
המסקנה שלי אחרי פרק א' ומספר קשרים קצר שניהלתי,
היא שבגילאים האלו - זו שותפות.
גם בראשון זה שותפות - אך לא קוראים לזה כך,
וכמו בכ ל עסק שיש בו שני שותפים לפחות - לא ניתן לצקת את הראש שלנו על ראשו של האחר.
זה ככה בגדול,
לסיפור הספציפי שלך מן הסתם הרוב יתחבר ויצקצק בהזדהות.
מאחל לכל הפו"פ והגו"ג שכאן ובכלל שימצאו את השותף/ה הכי מתאימים שיש.
ואולי המשפט שגדלנו עליו כילדים: "..עד עצם היום הזה" יתקיים גם בנו
לפני 12 שנים
Morticia - לא בטוחה מה זה אומר שלא מאמין לאף אחד זו קלישאה.
יש אנשים שאני מאמינה להם. אבל יש אנשים מאוד לא אמינים בעולם. שאתה בא אליהם מהמקום הטוב שרואה את הטוב והם מתגלים במערומיהם כשאתה מגלה על הראש שלך חתיכת גוש של חרא. אז כן, קשה לי לתת אמון באנשים, גם אם הם מתנהגים נורא יפה. מסתבר שיש המון סוציופתיה בקרב בני האדם.
באשר לגישה העסקית לרומנטיקה... המממ... לא יודעת עד כמה מתחברת אליה. שותף למה? לכל הדברים שצריך לעשות עליהם וי בחיים? חתונה, דירה, ילדים, כלב, משכנתא?
זה לא מעניין אותי בכלל. שותף אמיתי הוא שותף לאהבה, לא להסעות ילדים לחוגים. ילדים בכלל לא צריכים לבוא אם לא מאהבה הם באים. אבל, כפי שאמרתי, רוב האנשים לא באמת כזה אכפת להם ממישהו מלבד עצמם. אני ככל הנראה המופרעת הכי גדולה כי אכפת לי מלא פעמים ממש.
בכלל אני עקרבית סוערת של רגש, סקס ואהבה. אי אפשר באמת לדבר אתי ביזנס בתחום כזה.
בכל אופן, אני מדברת כאן על משהו הרבה יותר התחלתי.
לא פגשתי חתן פוטנציאלי, פגשתי בן אדם שחשבתי שנוצר בינינו קשר רגשי/מיני שלפחות לי לא קורה כל יום.
מסתבר שפגשתי עוד מנייאק סוציופת שחושב שהשטרונגול המתנדנד לו בין הרגליים נותן לו פריבילגיות תת אנושיות שכאלה. תכף יבואו כל הנשמות הטובות ויאמרו שאני בכלל שונאת גברים.
האמת? מה זה לא. מה זה אוהבת.
אולי בגלל זה ככה פגועה. ולא, לא מאמינה לכל רומיאו לדקה, ולא, לא מחפשת שותף עסקי לתורנויות כביסה.
לפני 12 שנים
עמוק - לייק בריבוע למה שכתבת כאן :)
לפני 12 שנים
Morticia - חחח תודה! :))
לפני 12 שנים
Morticia - אגב, גם לא בטוחה כמה אנשים יזדהו אתי כאן.
כן, רבים מאתנו נדפקנו
כן, חלקנו אנשים טובים
וכן, מתהלכים חולירות גדולים בתחפושות גדולות לא פחות
בינינו כאן.
אז מה?

עדיין, רובנו לא רוצים לראות את עצמנו ותאמין לי שמי שנוהג באלימות מגעילה בבני אדם, לא באמת רואה את הנזק שהוא עושה להם.
לי יש שריטה, אני ממש לא נעים לי אם אני יודעת שיצאתי עם מישהו חרא. אני לא מושלמת ולא מלאך אבל יש לי גבולות כשזה מגיע לפגיעה באחר. מסתבר שאני מאוד מוזרה.
לפני 12 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י