סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

חולת אהבה בשיכון צריכה זין

ואודה לכל מי שלא יציע לי אותו כאן. אני לא בעניין.
אני כאן לצרכי כתיבה וביטוי אישי אנונימי בלבד.
לפני 12 שנים. 18 בספטמבר 2012 בשעה 16:37

זה אחד הימים האלה

שהסערה הרגשית, שלא נאמר החיצים הכואבים המשתלחים ברחמי

ללא הרף

וללא רחם

(נו פאן אינטדד)

יותר חזקים ממני

ואני שונאת את זה

בכלל אני בסערה רגשית נורא גדולה

כזו שאין לי רצון בה ואין לי עליה גם ממש שליטה

הטבע חזק ממני, גם ממך, גם ממך

ואחרי שאתמול בלילה שטפה אותי אורגזמה אימתנית במיוחד

(שהבאתי על עצמי בעזרתה הנאמנה שלי היד)

נחשו מה?

התעוררתי הבוקר כואבת ומדממת.

הפתעה!

 

אז אני מחפשת משמעויות בשמיים

ומקווה על הדרך שאני לא בטעות עושה דברים לא יפים בתוך המים

פרשנויות, זה דבר לפעמים כל כך מסוכן

ובטוח יש למחבר כוונה

או למחברת

אני לא מפגרת

 

אני בכאבי מחזור איומים

ושטף של רגשי מרוח מכסה את כולי

זה בלתי נסבל

אני יודעת

 

אני קשה עם עצמי עכשיו

ולי, אין לי ברירה

עם עצמי בוקר, צהריים וערב

אוכלת, ישנה, עושה מה שעושה

 

כל הזמן מפחדת שאני מחבלת לעצמי בלי תקנה

ומה אם אצא לא ברורה?

מה אם יעשו לי פרשנות שגויה?

מה אם לא יבינו אותי כהלכה?

מה אם אין עוד אדם רגיש כמוני מלבדי בכל המדינה כולה?

 

מה אכפת לי מה?

ובאיזה סרט הזוי אני נמצאת בדיוק עכשיו?

 

לא באמת רציתי להוריד את זה מהפרונט של הבלוג

וזה באמת הכי קרוב לאיך שאני מרגישה

עד עכשיו

בתקווה שאני לא על הדרך לשברון לב טוטאלי

שסביר להניח יסמן את מותה הקרב של זו הלביאה

ממש כמו בטבע

אבל היי, לפחות אוכל לומר שמתתי בקרב

מחילה שקטה קוראת לי עכשיו

לא רוצה מלחמה

רוצה אהבה

וחמור מכך - הכי מסוגלת והכי יכולה

עם כל הטוב הזה שיש על הדרך

ויש המון

אני בטוחה

 

נורא מקווה שיש מי שמסוגל להבין

שלפעמים זה חתיכת כאב ראש

לא להיות עם אישה

כי אם פשוט להיות אחת

 

נסו לא לשפוט אותי ביום שכזה יותר מדי בחומרה

אם עולה בכוחכם לעשות כך

הריני אסירת תודה

 

http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=345605&blog_id=4920

Morticia - גם יש לי איזה קושי אישי
אולי לא הכי חינני
עם כמות התכנים המזערית
שיש לתקשורת להציע
בעודי כאן לבדי
ערוץ שופע כל טוב ומאוד לא מסחרי
לפני 12 שנים
Morticia - אני מוצאת עצמי רוצה לשלוח למלאך את המסמך כמו שהוא
רק כדי להראות לו שאני אמיתית ורצינית
על אמת ולא בכאילו
ואז אני אומרת לעצמי
די די תפסיקי, באמת כבר תרגעי
את יודעת שאת באה ממקום אמיתי
תני קצת קרדיט לעצמך
וגם לו.

ואם לא... מה אעשה?
סביר להניח שאבכה.
אני עדיין לא מרגישה במיטבי
אני עדיין הרבה יותר מדי פיכסה דביקי רגשי
אני במשבר בדידות ועצב קיומי
קוראים לו אסטרוגן
עד מחרתיים אהיה כמו חדשה
ולביבות עוד אטגן!

ד"ש לאלו שבוחרים בכל זאת לחבב אותי
ותודה
}{
לפני 12 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י