עבדתי עם איזה בחור
מאוד נחמד
צעיר, חושבת אולי שנה או שנתיים בינינו
היה נשוי לבחורה מאוד נחמדה
הוא עדיין נשוי לה לדעתי
היתה להם אז תינוקת קטנה ומקסימה שרק נולדה
מה שאהבתי אצלהם מאוד
זה שהם עשו מעשה מאוד יפה שלצערי לא רואים הרבה
ואימצו את שמות המשפחה אחד של השניה
יעני אם הוא לוי והיא כהן
שניהם היו לוי כהן
מאז נתקלתי רק בעוד זוג שעשה ככה
ושמעו,
אף פעם לא חשבתי על זה באופן אישי
כי אני לא מהבחורות שחושבות על כאלה דברים
אבל זה יפה.
זה מאוד יפה.
מה זה שגורם לאדם להתייחס לאחר כמו אל זבל?
מה זה שגורם לאדם שמתייחסים אליו כמו אל זבל לנסות להבין?
אוף
שוב אני שומרת הרבה מאוד מחשבות ורגשות לעצמי.
דבר אחד אני יודעת
אני לא זבל
ואני גם לא ממש מצליחה לחשוב על שום דבר שעשיתי
כדי להצדיק כזה יחס.
אבל אולי אני מפספסת משהו
אולי אני פולניה מדי
וראש גדול מדי
ואם הייתי יכולה לומר
כוס אמק
היה לי יותר קל.
אבל זו לא אני
וצריך ללמוד לקבל בני אדם
כמו שהם
לא לנסות לשנות אותם
בטח ובטח שלא להתנהג אליהם כמו אל זבל.
פעם עשיתי מבחן איזה דמות מרוקי הורור פיקצ'ר שואו אני
רוצים לנחש מה יצאתי?
ובכן
יצאתי מג'נטה
זה כתב ככה:
Where are your eye balls?
You're sexy and kooky
Sometimes you're so sexy and kooky you end up scaring people
זה די לחיות על עצמי בסרט, לא?
כאילו מה?
אבל אני רוצה ואוהבת.
בנשימה אחת
עזרי לי זבל
בנשימה אחת
ובשום מקום לא נשמעה תודה.
אולי בעצם באיזה יער.
אבל אני לא הייתי שם לשמוע.
קשה לי מאוד ללכת מאיוולת ומאי צדק
לא רוצה לשפוט
כמו שרוצה להבין
לתקן
ואולי זו הבעיה שלי
אני מאוד מתוסכלת
ואני כבר שבועיים מחוזרת על ידי בחור מקסים
שאני לא מגלה עליו מילה
כי אני לא רוצה לעורר קנאה של אף אחד
או להשמע כאילו אני עושה איזה טיזינג זול
וגם כי אני מפגרת
שומרת אמונים לגבר
שהיה מלאך מקסים
ופתאום לפתע
מתייחס אליי כמו אל זבל.
שואלת את עצמי מה עשיתי לא בסדר.
לא ראיתי רוע באיש הזה, בכל היקר לי
ואם זה לא רוע, אז מה זה?
מה עשיתי לא בסדר שגרם לבן אדם לרצות להכאיב לי ככה?
ואולי הייתי יותר מדי בסדר?
לא רואה את עצמי בחיים דורכת על בן אדם שבא לי ממקום כל כך טוב ומפרגן
בחיי לא.
וכשפוגעים בי, אני אומרת, מדברת
לא מתייחסת כמו אל זבל.
לא כיף.
לא מובן.
מגרש משחקים
פרגון, אכפתיות, אהבה, חברות
מה עם כל אלה?
למה ביקשת ממני לעזור לך
אם אתה חושב שאני זבל?
למה אתה חושב שאני זבל?
אני מאוד מקווה שאתה לא חושב שאתה זבל.
אני חשבתי שמצאתי אוצר.
עכשיו אני כבר לא יודעת
מבולבלת.
כאילו לרצון שלי אין משקל בכלל.
רק לאיזו מין מציאות לא ברורה
ומאוד קודרת.
גם לא עלה מעולם בדעתי
שאצטרך להצטדק בפני אמן
על כך שמילים זה כלי אתו אני יוצרת.
