שאני מאוד אוהבת
אישה מקסימה
אין לה יותר מדי זמן
אישה עסוקה
בין אלף הדברים שהיא עושה
לבין בעלה
אבל כשהיא שמעה
שאמרו לי שאני רעה
היא פינתה לי איזו שעה קלה
"בואי אצלי הערב"
אמרה
"אני אזכיר לך מי את"
אנחנו חברות יחסית לא המון זמן
כלומר לא מילדות
אבל גם לא חודשיים
בערך שלוש שנים, אולי קצת יותר משנתיים.
אבל היה לנו חיבור חזק מאוד מהתחלה
אנחנו מכירות טוב אחת את השניה, יש בינינו קרבה
ואחד הדברים הראשונים שהיא זיהתה בי זה את טוב לבי
זה שעשית לי לפקפק בו לאחרונה
זה שעד כה לא הותרת לי אלא להאמין שניצלת
ללא שום תמורה טובה מצדך
(ואם תגיד כסף אני אומר לך לדחוף משהו לתחת, רוע ועלבון - לא בדיוק אותו הדבר)
גם היא אישה מאוד טובה
אשרי בעלה
אשרי אלו הזוכים להיות חברים שלה.
אז הערב אני מוזמנת אצלה
להזכר איך זה מרגיש
חברים, חברה
איך זה מרגיש
שלמישהו יש מילה טובה בשבילך
שמישהו באמת אוהב ומעריך אותך
שלמישהו אכפת שלא תרגיש עם עצמך רע
"כי את אחת הנשמות הכי טובות שאני מכירה. אז בואי אצלי הערב, פיניתי לך שעה קלה והגיע הזמן שתזכרי בלב שלך, אותו לב שאני יודעת שיש לך, אותו לב שאני, חברה טובה שלך, מכירה".
והיא לא איזו כונפה, היא אפילו די פצצה
ולא איזו דמות שוליים לא חשובה שכמותי בחברה.
אז מה?
זה כל כך לא מה שחשוב לי אצלה
אצלך
אצל מישהו
טוב שיש חברי אמת בעולם
שנותנים לך להרגיש שאכפת להם באמת ממך
ככה פה ושם.
כמו שלדעתי לפחות איזה פעם או פעמיים
נורא ניסיתי להיות לך.
הרי לא עשיתי שום דבר ממה שעשיתי בשבילך
ממקום של רוע.
זה לא מסתדר ממש.
נכון לעכשיו אני סואסיידל לגמרי
מזלי שאין לי הפרעה נרקיסיסטית
ושאיני סובלת ממגלומניה
לא מתחרה עם אלוהים בענייני עבודה.
כמו שאמר איזה פורטיס אחד חכם ומוכשר
"המוות אינו מחוסר עבודה ולא מקבל דמי אבטלה".
שנחיה ונהיה בריאים
שבת שלום
ואמן.
