ושואלת את עצמי מה אני עושה לא בסדר
מה אני עשיתי לא בסדר
חובטת בעצמי ללא הפסקה
כל כך קשה לי לקבל את המצב הנתון
עד שאני לא יכולה להמנע מלחפש בעצמי את האשמה
אני לא מקרבנת את עצמי בכח או דווקא
אפילו שאני פולניה
אבל אני גם מודעת לתופעת הקורבן המאשים את עצמו
כשאדם נופל קורבן למזימה
אני שואלת את עצמי מה אני עשיתי להביא על עצמי את הפגיעה הזו
את הכאב הזה
למה זה מה שאדם חושב שמגיע לי ממנו?
האם אכפת לו?
האם אקבל אי פעם תשובה?
האם אני עושה דברים איומים ונוראיים
או שמא אני מטרה נייחת לנצלנים כפויי טובה?
האם בצד השני קיימת בכלל תחושת החרטה?
האם מצפון שם אינו אלא מילת לקסיקון זרה בתחושתה?
קלה עם עצמי אני בטח לא
כי אני בטוחה שגם אני לפעמים טועה
אנושית להחריד
כמו תמיד
המחשבה שבצד השני אין אלא רוע נטול מצפון ויכולת תחושה
היא הכי מפחידה
המחשבה שאני עשיתי משהו איום ונורא שהביא עליי כזו פגיעה
היא הכי מטרידה
אני ממש לא מצליחה למצוא לי מנוחה
ויש לי בלב כאב גדול ונורא.
אני סלחנית מטבעי, פעמים רבות
אנשים טועים כל הזמן
אף אחד לא מושלם
לפעמים אנחנו עושים את ההיפך ממה שהתכוונו
לפעמים אנחנו יוצאים נורא לא מובנים לצד השני
ועל כן אני מאמינה בתקשורת טובה
בכוונה, בהקשבה, באמפתיה, בסליחה
אבל לפעמים אני תוהה למה אני לא זוכה
בכוונה, בהקשבה, באמפתיה, בסליחה
האם עשיתי באמת דבר כל כך איום ונורא?
איני אפילו יודעת מהו
רק יודעת שבאמת עצוב לי וכואב לי נורא.
סדיסטים חסרי רגש - השמרו על נפשותיכם
ואל תתקרבו אליי
כי אני אערוף את ראשכם
ללא יתר מחשבה.
אני אוהבת אנשים בעלי יכולת אמפתיה גבוהה
בעלי צד אנושי גבוה מפותח.
יש לי כנפיים
הן עפות גבוה למעלה
ואני לא מפחדת להשתמש בהן.
הכי מפחיד אותי?
שיש בעולם מישהו שממני נפגע.
קראו לי פלצנית
קראו לי שקרנית
אני כותבת כאן כי אני צריכה לכתוב
וכי ככה אני מרגישה.