בו שכבתי חצי מתה עם שפעת מהגיהנום
הרגשתי כבר קצת יותר טוב ביומיים האחרונים
הבוקר התעוררתי שוב חולה
מנוזלת, משתעלת, הראש שוב כואב.
ואתם יודעים מה?
הכל מתחיל בזה שפשוט רע ומר לי בנשמה.
אני באמת מעדיפה לשמור המון מחשבות לעצמי
ולא, אני לא מבינה
אני אף פעם לא אבין
מאיפה בני אדם מרשים לעצמם
להיות כאלה מגעילים בהתנהגותם
כלפי אחרים.
אני לא כזו מגעילה, סליחה.
אני כאן כמו שאמרתי
באמת חברה
אני בן אדם כמו כולם
גם אני לפעמים טועה
אבל אני יודעת להתנצל, לבקש סליחה
אני יודעת להעריך מעשים טובים ולומר תודה
אני יודעת לתקן עד כמה שאני יכולה
אני לפחות מנסה.
אני לא מנצלת אנשים, אני לא מרמה.
אפילו לסלוח אני לפעמים מצליחה.
(בהחלט משתדלת ומנסה)
אני לא אביוסיבית כלפי אהבה
אני רואה בעולם הזה לא מעט קדושה
לצד כמויות הרפש והטומאה.
אני לא מחרבנת לאנשים על כוונה טובה או על ברכה.
גם לא משתינה.
אי אפשר להשוות בכלל את מידת הפגיעה שפגעת בי
אל מידת הפגיעה שפגעתי בך
אתה כלל לא פגוע
אתה חי נהדר לדעתי עם עצמך
וככל הנראה פשוט לא אכפת לך.
ובכן, זה עושה אותי חולה
ורע ומר לי בנשמה.
תשארו בריאים אנשים
ואם אתם מצליחים
אם אתם מסוגלים
תהיו גם קצת
קצת
טובים.
ואהבת לרעך כמוך
ולא תעשה לחברך את השנוא עליך.
