יש הטוענים כי הדבר שגברים באמת הכי מפחדים ממנו במערכות יחסים עם נשים
הוא דווקא החפירות
כן, החפירות.
נשים חופרות.
עזבו שגם גברים חופרים, וואה וואה חופרים
אבל נשים? חופרות.
וגברים לא סובלים את זה.
לי יש אמא חפרנית, וואה וואה חפרנית.
כדי שהיא תחפור אתה באמת לא צריך לעשות שום דבר מיוחד
והיא אלופת הקדיחות.
יכולה בשקט להוציא אדם מדעתו.
אני מניחה שישנם גברים שיאמרו עליי שגם אני כזאת
וזה מאוד מכאיב לי שתדעו
כי לא רק שאני הכי לא כמו אמא שלי בעולם
להיות כמו אמא שלי זו חרדה שאני מטפלת בה כל החיים.
על אף שאין ספק שזו חרדה, יעני לא קיומית ולמזלי באמת אחת הבודדות שיש לי.
וגם, לא ברמת הלא מסוגלת לתפקד, ברמת הקושי הנפשי להתמודד עם הנושא
ואני מתמודדת אתו.
לא משנה, אוף טופיק.
לדעתי הגברים שמכירים בי את הצד החפרני
הם גברים פאסיב אגרסיב.
חייתי כמה וכמה שנים טובות עם שני גברים שונים
ועם שניהם הייתי הכי לא חפרנית בעולם
ושניהם לא היו פאסיב אגרסיב בכלל באופיים.
כן, זו הצרה עם חרדות. אנחנו הופכים אותן בכוח לממשיות
אם הן לא מטופלות.
אז חפרנית גדולה אני לא
אבל אני כן סוג של ליידי עם קמליות
סו טו ספיק
אני מאוד מסוגלת להתאים את עצמי אל האדם שמולי
וכשעמדו לצדי גברים שלא היו פאסיב אגרסיב
כלל לא הייתי חפרנית.
קמליות כי חשבתי על קמיליון שזה זיקית
וקרמה קמיליון קאם
אנד דן קאם סאם מור.
יההההה בייבי.
עזבו, בראש שלי זה התיישב יותר טוב.
הצלחתי להרדם "צהריים" בין חמש לשמונה.
אין לי שום זכרון מאף חלום.
תענוגות.
(כמובן שאפשר לומר שבמיוחד בגלל שזה כתוב ככה שטחי אז אני רק עושה לעצמי מין רציונליזציה כזו. אבל זה לא נכון וידע להסכים מי שבאמת מכיר אותי. אני שונאת שמוציאים ממני חפרנית. אני דווקא צחקנית זרמנית. ליידי עם קמליות. או לפחות בהחלט מסוגלת להיות... יש בי הרבה תשוקה, מה שאומר שאני יכולה להיות מאוד להוטה. אבל אני בחיים לא מאלה של "איפה היית? למה? עם מי? מתי אתה חוזר? למה לא אמרת?" לא, אין לי כאלה שטויות. הייתי חוקרת בחייאת, מה שאני רוצה לדעת אני יודעת גם בלי לחפור, או לפחות בלי לקדוח במוח. אבל אנשים פאסיב אגרסיב לעומת זאת... הם זקוקים לכזה ניעור. לדעתי זה חלק מטיפול אמפתי בתופעה הזו שלהם. ואני דוגרי הכי לא כיף לי והכי לא קרוב לטבע שלי להיות דווקא כזו. מורכב מדי לעכשיו. יאללה ביי.)