שאנשים מפרשים סבל של אחרים כמזוכיזם.
אנשים שלא ממהרים או מצליחים למהר לצאת ממקום של סבל
הם ממש לא בהכרח אנשים מזוכיסטיים.
נתחיל מזה שמזוכיסטיים הם אנשים שנהנים מהמקום של הסבל
הם סובלים איפה שאין סבל כפי שאנחנו מכירים
ועל כן תפגשו המון סדיסטים שהם בכלל מזוכיסטיים.
אבל לחשוב שאדם השקוע בבוץ של סבל, גבר או אישה, לא משנה
לחשוב שהם לא מצליחים או לא ממהרים לצאת משם במהירות שנדמה לנו שהוא צריך או היא צריכה
זה אולי יכול לומר דבר מה על חוסר רגישות שלנו
אבל מעט מאוד עליהם כמזוכיסטיים.
כל אדם וסף הרגישות שלו, כל אדם ומה שתופש אותו בחיים כטראומה
וכל אדם והזמן שהוא זקוק לו.
זה קצת כמו לומר לקורבן אונס ששנים אחר כך עוד בטיפול ולא מסוגלת לשכב עם גברים
שהיא מזוכיסטית.
מזוכיסטים נהנים מהסבל, לא סובלים אותו.
מזוכיסטים הם אנשים שאם לא תענג אותם בסבל, ימיטו עליך סבל ואז יבוא אחד ויאמר שאם אתה מתעכב שם יותר מדי, כנראה שגם אתה מזוכיסט.
לא נכון. לא תקף מבחינה לוגית.
