לפני 11 שנים. 12 באפריל 2013 בשעה 7:47
שלומר תודה ולתת את הנשמה זה אותו הדבר.
מעצבן אותי שאני ככה מתרגשת ולוקחת ללב בכלל.
כאילו אני לא מחמיאה כדי שיהיה על מה לומר לי תודה
אם אני מחמיאה זה כי הרגיש לי שהמחמאה במקומה
אבל עדיין נחמד ונעים לשמוע תודה, להרגיש ולו טיפת הערכה.
ובאמת נראה לי שאפשר למצוא את שביל הזהב בו אתה גם אומר תודה
וגם שומר על נשמתך לעצמך.
להתעלם מאדם שמעריך ומכבד דבר שעשית, יש בזה לטעמי משהו מאוד מכוער.
וקמצן.
בינינו, גם הצורך הכפייתי להראות את הצד הרע ביותר שלך הוא לא חינני במיוחד.
התעוררתי קצת עצבנית היום
וזה בעיקר קשור בכלל במוסיקה המעצבנת וסופר רועשת ששמו לי מתחת לחלון.