חולת אהבה בשיכון צריכה זין

שאצליח בחג הזה לצאת לעצמאות מכל הסערות הנפשיות שלי.

אני יודעת שזו לא היתה כוונתו

אבל האמת, נעלבתי.

כל כך מעט אנשים באמת מבינים אותי.

מה אני? איזו אישה חלשה הכבולה תחת שליטתה המוחלטת של ההיסטריה הרגשית חסרת השליטה הזו או משהו?

זה מי שנדמה לכם שאני?

ואולי סערות הנפש שלי הן חלק בלתי נפרד מהעצמאות שלי?

אולי דווקא הן ההופכות אותי לאישה החזקה שאני?

ממש לא חווה את עצמי כחלשלושה, אבל יש מצב שיותר רגישה לאי הטחת עלבונות לעברכם מרובכם.

אולי תשחררו אותי מהכבלים שלכם?