אין לי שקט ואין לי חופש לכתוב כאן.
בן אדם שאני לא מכירה, לא מכיר אותי, לא ברור לי איזה נושא משותף יש לי אתו בכלל
מלבד זה שככל הנראה שנינו אנשים המבינים למה עדיף להיות טוב אל האחר ולא רע
ועל אף שהאדם הזה ממש דוחק אותי לפינה שיוצאת ממני כבר מרשעת
ואני עם ים סבלנות למי שלא שם לב
כאילו פעם אחת שמתי לינק לסרט כחול שמבחינתי הוא הכי מה קרה?
ואתה כמעט הייתי צריכה להזמין לך אלונקה.
מה בכלל לי ולך?
די כבר להכנס לי לתחתונים.
אני מרגישה אנוסה.
רדו, עזבו כבר.
זה בא לי רע!
אני לא מהפופוליסטיות בשקל שהתרגלתם אליהן כאן, די כבר.
אני לא מחפשת להיות פה צוות הווי ובידור של אף אחד
אני פה בשבילי זה מקום לכתוב מה שיש לי על הלב
ונשבר לי הסטראפ-און מהאונס הזה שאני חווה כאן.
והקטע הכי פסיכי כאן שבסוף כל זה מה זה לא נעים לי עם עצמי ואני הכי אוכלת את המצפון שלי
כי יצא שפגעתי בבן אדם
וזה בחיי לא הקטע שלי ואני לא פופוליסטית ולא חראית.
אבל תפסיקו לאנוס אותי!
מה? אין פה גברים שווים?
מעניין ת'תחת שלי!
רבאק!
לכו רחמו על עצמכם ועזבו אותי בשקט באמת!
אני לא מסכנה. אני כותבת יומן.
שתקו.
היה לי אחלה זיון שבעולם לפני שבוע.
מבסוטים?
יש לי עשרה גברים עכשיו שיזיינו אם אני רק רוצה
מבסוטים?
כי פינה שקטה לעצמי ולרגשות שלי זה באמת כל מה שאני רוצה כאן.
תודה.
ואין מה לעשות, לי יש פאק שאני אוכלת המון דברים שמפריעים לי בשקט
ומגלה הרבה יותר סבלנות ממה שאתם כנראה מבינים
וזה מתפוצץ אצלי בסוף.
אני חושבת שהייתי עד עכשיו מאוד עדינה.
די.
זה פוגע בי וזה ממש לא מתאים לי.
ועוד עם כל הפסיכים פה בפרטי.
אני לא פה בעניין המסיבות קהילות היכרויות סאדו מאזו
רדו ממני.
אתם לא מעניינים אותי.