אף פעם לא הבינה את אבא שלי
זה נכון.
לא מישהו חשוב או ידוע הוא היה
סתם עוד אחד מהעם, כמוני ממש.
בת אריה בג'ונגל מלא באריות וקופים אחרים.
חלקם חשובים בהרבה.
אבל היתה לו גיטרה והיתה לו מנגינה בלב
במקום לאהוב אותו כמו שהוא, היא חשבה שהיא עוד תעשה רואה חשבון מהקיבוצניק הזה.
כעסה עליו הרבה. לא הבינה למה בדיוק כך ולמה דווקא זה.
עכשיו נחשו איזה קיבוץ.
אבל כמה שאמא שלי אישה קרה וחסרת רגש, אין גם לבחירות ההתנהגותיות של אבא שלי ממש תירוץ.
סיפור מורכב זה.
בשבילי כבר הרבה שנים הוא מת.
ועדיין, לאחרונה נתקלתי בתמונה שלו, היה לי קצת קשה.
מבלה ביוון המנייאק.
כמה הזדקן.
אבל כמו שאני קצת מכירה אותו בזכרוני, בטוח מזיין.
הי מותק, כן את, חתיכה לוהטת שכמותך
גם אצלך בקרוב הוא יהיה בעיקר הרבה זכרון של היה ואין.
כי עוד לפני אמי החתיכת חתיכה לוהטת בעצמה, משרתת ההרגל המגונה,
דוחת הצרכים המודחקים עמוק בפנים,
לא היו לו אף פעם ממש בית או אהבת אם.