לפני 11 שנים. 16 באוגוסט 2013 בשעה 11:09
אני מבחינה במצוקה שלך
חשה את הכאב שלך
נושמת את העצבות שלך
ובטח
רוצה
מאוד רוצה לחבק אותך
לחייך אליך
להרים אותך
אבל מותק,
זה יעלה לי בסטירת לחי ממך
וזה... זה...
זה אני לא יכולה להרשות לעצמי יותר.
זה נורא לא נעים לי.
ואני באמת כבר מרגישה את כל העצב והכאב שלך.
מין תופעה מוזרה כזו המכונה חמלה.
יש יאמרו שזוהי צורתה הנשגבת ביותר של האהבה.
היכולת לאהוב כמו גם הפרקטיקה.
ראויה לחיבוק בעיקר
לאהבה
לא לכאפה.
אבל בשביל זה אני מניחה שאתה צריך לפחות קצת להאמין גם בעצמך.
שבת שלום.
