פוסט של נוגה שהובא לתשומת לבי:
http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=51948&blog_id=6625
הגבתי גם שם אך הנושא מספיק מעניין.
אולי גם מצד השליטה הנשית...
נדמה לי שחשוב שנשאל את עצמנו מהי בכלל הערצה ומהם ביטוייה?
אני יודעת שיש לי נטייה ושההנאה שלי גוברת ככל שאני חשה יותר הערצה מהצד שאתי.
אני יודעת שאני גם לא מתרגשת מביטויים פיזיים שטוחים, הערצה עמוקה ואותנטית עושה לי את זה יותר, הרבה יותר.
אבל... אם יש בעולם הזה סאב אמיתי וכאשר היה בחיי סאב אמיתי, הבנתי שאני לא רוצה לקבל את ההרגשה הזו מגבר שלא מעורר בי תחושות אהבה והערצה דומות.
גבר ראוי באמת שיבוא ויתן מהנשמה, לא אוכל שלא להעריצו ולא אוכל לקחת אם לא ארגיש כך, בוודאי שלא אוכל לתת ממלוא הנתינה...
אני את ההערצה שלי מבטאת אחרת. אני נותנת ספייס חם ואוהב לבטא את מלוא הערצתו.
אבל אין לי בכלל ספק שכדי למלא את קשר השליטה באופן הראוי ביותר על פי משנתי הרגשית והאוהבת, חייבת להיות הערצה הדדית כשכל צד מבטא את גילוייה בדרכו...
אפשר להתפלסף על זה עוד הרבה אבל באמת שאני אשמח לשמוע חוות דעת נוספות...
ושיהיה שבוע נפלא!
לפני 18 שנים. 10 בספטמבר 2006 בשעה 17:33