אתמול נתקלתי בפרופיל של אחת הדומיות הותיקות באתר וממש נצבט לי הלב.
אני לא זוכרת את הניק וכרגע לא מוצאת אבל כל מה שנותר שם זו תמונה של מגפים עם עקב דק תלויות על עמוד חשמל בחצר...
ושם היא כותבת משהו על האנשים הקטנים שינסו לגרום לנו להרגיש קטנות, רק כי הם לא מסוגלים להתמודד עם עצמם.
זה עצוב אבל זה גם נכון. גברים, מלאים בפנטזיות ובחרדות מימוש, לא מוכנים להתבונן במראה ולהתמודד עם עצמם, ינסו לגרום לאישה גדולה להרגיש קטנה, רק כדי לחפות על הקטנות של עצמם.
נשים זה באמת עם יותר חזק מגברים.
זה ממש עצוב בעיני שמהלכות על פני הכדור נשים יפות, חזקות, חכמות, מצליחות, באמת מופלאות, שמשאירות ככה את המגפיים והולכות.
ברמת הD/s לפחות, אם נעזוב רגע בצד סאדו מזוכיזם וכאלה, מעטים הגברים שבאמת מוכנים לאבד שליטה. ככל שאישה קרובה יותר לפנטזיה שלהם, כך הם ירגישו יותר מאויימים.
וזה פשוט עצוב בעיני.
אני קוראת בזה לנשות העולם... בואו נקים לנו קומונה, ממלכה מופלאה, נהיה כולנו יפות, מוכשרות, מושלמות... גברים יצטרכו לעבור מבחני אומץ קשים כדי להגיע אלינו. אנחנו נהיה כמו הספינקס.
שיתאמצו.......... (מלשון מאמץ ואומץ כאחד)
מילא הייתי לבד בתחושה, אבל אני רואה מסביבי עוד ועוד נשים, ואלו תמיד הנשים הכי מדהימות, הכי יפות, הכי עצמאיות, הכי אינדיבידואליות...
גברים אוהבים להיות בשליטה, מפחדים לאבד אותה...
על מי בדיוק הם חושבים שהם עובדים?
לפני 18 שנים. 12 בספטמבר 2006 בשעה 7:47
