סתם סתם סתם סתם
אין לי מושג על מה אני מדברת עכשיו, לא מבינה את עצמי.
מתאהבת.
כואב.
זהו.
צריכה להפעיל.
שותקת.
צריכה להטריף.
שותקת.
צריכה לחדור.
מתכנסת.
אולי אני לבד. אולי לא.
אני יודעת מה הטבע אומר בנושא.
איך לא?
אבל הטבע אינו שליט בודד במערכה האנושית.
איך כן?
ויש לי את עצמי, היום, מחר ולנצח.
וזה... זה הרבה, אפילו הרבה מאוד.
ימים של שקט ותפילה.
כבר הרבה שנים לא הייתי במקום הטהור הזה.
יבוא? לא יבוא? הפסד שלי? הפסד שלו?
לא יודעת. אחד השיעורים הקשים לשתלטנית שכמוני בחיים הם שלא הכל בשליטתי.
תאונת דרכים קשה שלא באשמתי לימדה אותי את השיעור הזה
התנגשות חזיתית עם מעורר חושים ויצרים בדמות אחת של סאב אחד, עם קצת מזל, תקח את זה כפרוייקט לחיים.
אני עדיין אשלוט רוב הזמן, כמה שאוכל, לאקסטרים הכי רחוק שאצליח.
או שלא.
יש לי את עצמי, היום מחר ולנצח.
וזה באמת הרבה, אפילו מאוד.
לפני 18 שנים. 29 בספטמבר 2006 בשעה 0:27