חולת אהבה בשיכון צריכה זין

[יצא טיפה ארוך, אולי משעמם לחלקכם. לי דווקא מעניין. תחזיקו מעמד? בראש שלי מתבשל משהו מאוד מעניין... חכו חכו... ;)]

הפעם הבאה שנפגשו הייתה שוב בבאר.
היא כבר הייתה במקום כשהוא נכנס, ישובה על כיסא עץ מוגבה, משלבת רגליים.
מרגע שנכנס ראה אותה.
כפות רגליה המטופחות, משוחות בלק אדום בוהק, מחזיקות סנדל פתוח מתנדנד באוויר, משכו את עיניו מייד.
הוא בהה בכפות רגליה וטיפס עם קימורי רגליה הבהירות והחלקות עד לחצאית.
שוטט עם עיניו במעלה גופה,
חזה היה עגול ויפה, מבצבץ זקוף וגאה בין מחשוף חולצתה, פטמתה הייתה מעט זקורה.
הוא המשיך לטפס, שערה גלש על כתפיה וגבה, הוא הבחין בשרשרת כסופה מקשטת את מעלה צווארה.
הוא מצא עצמו מתעכב רגע על שפתיה הבשרניות שהיו חושניות ונוצצות בעיניו, עד שהגיע לעיניה. אלו נעצו מבטן בעיניו וחייכו.

הוא הרגיש מבויש, מעט נבוך, חייך קלות (או לפחות ניסה) והשפיל את המבט.
אחרי כמה שניות העיז להשיב את מבטו וראה שהיא סובבה את ראשה ושוחחה עם איזה בחור.
הוא התיישב מולה, הזמין לו בירה והגניב לה מבטים.
הוא לא רצה, הוא לא התכוון.
במוחו חשב שאסור שתדע שהוא רוצה אותה,
"היא תטרוף אותי לארוחת הבוקר ותפלוט אותי כפסולת עד הצהריים" חשב לעצמו.
אבל הפיתוי להתבונן היה חזק ממנו, אנרגיית החוזק הדומיננטית שלה משכו אותו כמגנט,
נוכחותה הייתה מסקרנת בעיניו.

הוא לא ידע מנוח בסביבתה.

היא שוחחה עוד מעט עם אותו בחור.
אותו בחור נראה די נלהב והיא, נראתה דווקא די משועממת.
מדי פעם הגניבה לו בחזרה מבט וחייכה.
לבסוף הלך הבחור עמו שוחחה.
הוא המשיך לשבת, מתאפק בכל כוחו שלא להתבונן או חלילה לבהות, מחפש תעסוקה לעיניו מסביבו ומוצא עצמו בוהה בעיקר בכוסו.

נוכחותה הציפה אותו והוא חש נמשך להרים את מבטו שוב, להתבונן בה עוד קצת...
הוא העיז לרגע והרים שוב את מבטו אך היא,
היא כבר לא הייתה שם,
נעלמה.
הוא לרגע נבהל,
התבלבל,
לא הבין.
"אולי הלכה?" חשב לעצמו
כשלפתע יד נשית הניחה כוס מרטיני יבש לצד הבירה שלו וקול ענוג התנגן באוזנו:
"מה שלומך?"
הוא חש בגופה הנשי עוטף אותו מאחור,
ריחה היה מופלא והוא חייך בביישנות לרגע, חש מופתע.
אך מייד השתלט על עצמו, החזיר ארשת רצינית לפניו והתבונן בה.

היא הרימה את ישבנה בסיבוב אלגנטי והתיישבה על הכסא לצדו.
"אפשר?"
שאלה, סוקרת את גופו בעיניה ומחייכת אליו.
הוא התבונן בה וסימן בידו להסכמה, מהופנט ממבט עיניה החתוליות.

היה משהו קסום בחיוך שלה,
מין טבעיות יפה ושלמה של אישה המכירה את ערכה.
הוא העמיק בעיניה שהעמיקו בעיניו וגילה פס צהוב עדין מפלח את הגוון הירוק.
הוא תהה כמה צבעים יש בנשמה שלה.

הם שוחחו קצת, הוא התבונן בה ישובה.
היא הייתה ליידי אמיתית.
מטופחת, לבושה בקפידה, מקושטת במידה.
היה בה משהו קלאסי, אלגנטי ויפה.
כף רגלה חצי שמטה את הסנדל ונופפה אותו באוויר החופשי,
היא שאפה מהסיגריה שלה ונשפה את העשן גבוה לשמיים.
כשהגביהה את פניה הבחין בעצמות לחייה הגבוהות והמשורטטות.
פניה היו כל כך יפות, בעיניו היא דמתה לכוכבת קולנוע בשחור ולבן,
לפאם פאטאל,
כל רגע אתה הרגיש כמו איזה פילם נואר
והוא כל הזמן חיפש דברים להתמקד בהם מלבדה.
הוא נחרד מתחושת אובדן השליטה שחש מול עיניה הטורפות,
מול מוחה הלוכד,
מול תשוקתה המהפנטת.

היא הייתה חכמה ומעניינת. השיחה ביניהם הייתה מעניינת יותר משיחות סתמיות של באר
ועם זאת, היה בה משהו נסתר,
כמעט מאופק.
ההתנהלות שלה הייתה אצילית ושקטה ברובה,
היה משהו חבוי באופייה ונדמה היה לו שמסע ארוך מצפה לו עד שיפלח את מעמקי נשמתה.
לפתע במהלך השיחה הייתה מתעוררת כנמרה מדבר מה שאמר או משיר שמצא חן בעיניה ואז התנהלותה התפרעה לפתע בפרץ עז של תשוקה.
ומייד חייכה, נרגעה וחזרה להתנהלותה השלווה.

היא הייתה כמו ים בחורף,
היה בה שקט אך הוא ראה שקיימת בה גם סערה.

הוא התבונן בעיניה, בפניה, בשפתיה בזמן ששוחחו.
תנועותיה היו חושניות, כל הברה שלה אייתה במוחו תשוקה.

היה בה משהו מעט תזזיתי, היא התנועעה הרבה בגופה בזמן שדיברה.
לא בגסות כי אם כמו בריקוד ארוטי איטי וחושני.
מדי פעם חש בישבנה מתחכך ברגלו, דבר שעורר את חושיו עוד יותר והקפיץ את ערנותו.

"את בכוונה מחככת את הישבן שלך ברגל שלי?"
שאל.
"לא, הוא סתם גדול"
השיבה לו בחיוך וקרצה.

היא נראתה משועשעת מאמירתה,
היה לו ברור שנמצאת מולו אישה שחולה על התחת שלה.

אכן היה לה ישבן עסיסי לתפארת.
כמו פרץ של נשיות אלוהית מצויר בשמן על מצע קנבס משובח,
קימורי גופה היו עגלגלים ונדמה היה שמרכז נשיותה היה ממוקם היטב באגנה,
נדמה היה שמשם מונעת כל התנהלותה.

היא חשה בהפנוט שלו, היא שמעה את מחשבותיו הכמוסות ונהנתה מהן בסתרי לבה.
עיניו הכמהות,
הרכות
שידרו לה קשיחות מסוימת,
מבטו היה ישר,
מדי פעם חייכו בביישנות, היה נדמה לה שהוא מעט מפוחד.
כמו גבר מול נחש, מהופנט בעיניו, זהיר בצעדיו.

ברגעים הקשים במיוחד הוא היה בורח עם מבטו אל רגליה,
זה חייך אותה.
נדמה היה שדבר לא חמק מעיניה.

הם שתקו קצת, היא שתתה לגימה אחרונה מהמרטיני, מעכה את הסיגריה במאפרה ומצצה את חתיכת הלימון בשפתיה החושניות.
הוא חש זרם מטייל על גבו ומרטיט אותו קלות.
היא הפרה את השתיקה:
"אתה משחק?"
מטה את ראשה לימין.
הוא התבלבל ותהה לכוונתה...
"סנוקר? אתה משחק סנוקר?"
מכוונת אותו במבטה לשולחן שבדיוק התפנה ומזנקת בניתור קל מהכיסא לעמידת מוצא.

"אה... כן"
היסס לרגע והסכים.
הוא קם מכיסאו והלך אחריה אל השולחן.
היא הלכה בבטחה, מובילה וכבר החזיקה את המקל בידה, מסדרת את הכדורים במשולש.
הוא השתרך אחריה, עוד קצת מבולבל
כשהיא הגישה לו את המקל ואמרה:
"תפתח"

היא אהבה להתבונן במכה הראשונה, גבריות פיזית חזקה עוררה אותה מינית.
היא תהתה אם הוא חזק מספיק להתמודד עם נטיית ההכנעה שלה.
חוזק פיזי שימש עבורה טריגר במידת מה, היא ראתה בהכפפת גבר חסון סוג של אתגר.
הוא לא היסס יותר מדי,
גם אם כן לא נתן לזה להתגלות,
מייד לקח את המקל וניגש לתת את המכה.

הוא נתן מכת פתיחה חזקה ומדויקת, מכניס כדור אדום לכיס הימני.
היא התבוננה בו קפואה, בתוכה השתוללה סערה.
היא דימתה עצמה מפילה אותו על השולחן ומצמיחה לכבודו זנב.

מחייכת בהתרשמות פסעה לעברו, נצמדת קלות לאחוריו:
"אני בפסים... שחק"
התרחקה ממנו ונתנה לו מרווח, לא מורידה את עיניה מעיניו.
הוא נתן מכה נוספת, בטוחה וחזקה לא פחות אך פספס.
הגיע תורה.

היא חייכה, הרימה את המקל בידיה ונשענה אל השולחן,
כיוונה את מבטה לעבר הכדור הלבן ותרה אחר כדור מפוספס,
התבייתה על הכתום והורידה אותו במכה אחת.
הוא התבונן בה משחקת.
היא לא הייתה מאוד טובה אבל היה בה מלא חן.
היה משהו קסום באופן בו היא אחזה במקל.
אחיזתה הייתה חזקה ומוצקה,
אך היה משהו קליל בתנועת ידה הימנית,
משהו משוחרר באופן בו חיממה את המקל לפני נתינת המכה.
היה משהו מהפנט בעיניה ובתנועות גופה שהיו כה ממוקדות על מטרתה והנאתה מעצמה.

הם שיחקו משחק שלם.
הוא היה טוב ממנה אבל היא נתנה פייט חזק.
והיא גם בהחלט הייתה מעניינת.
היה בה משהו קסום, היא הייתה מצחיקה וסקסית,
כל כך סקסית.
הוא נבהל מהשילוב הקטלני עד בלתי מציאותי שניצב מולו.
נבהל ונמשך.

הוא נדהם מהאסרטיביות שלה, מהתחרותיות, מהצורך העז לצאת המנצחת.
הוא נדהם משמירתה הקנאית על חוקי המשחק.
ברגע מסוים היא הפילה את הלבן.
הוא שיחק מהלך אחד ולא הפיל כדור. אז ניגש בגישה ותרנית וסימן לה עם היד לשחק.
"יש לך עוד תור"
אמרה.
"בקטנה, שחקי"
חייך מפרגן לה.
"יש לך עוד תור, שחק"
היה משהו תקיף ומדויק באופן בו היא דיברה.

ורגע אחרי זה היא מקפיצה את הכדור ונקרעת מצחוק על עצמה.
היא הייתה שק של הפתעות בדמות אישה.

היו רגעים שהיה נדמה לו שאין רגע אחד של שעמום בחיים אתה.
היה בה יצר הרפתקני, הייתה בה שובבות של ילדה, בשלות של אישה, חכמה של אלה ועוצמה של מכשפה.
היה בה משהו חי כל הזמן.

במהלך המשחק גופה התחכך בגופו, עיניה הפשיטו את עיניו.
לפרקים הרגיש ערום וחשוף מולה,
לרגע אחד הייתה כמו חברה הכי טובה מגן הילדים
ורגע אחרי הייתה חיית טרף מסוכנת,
קוברה שתבלע את כולו ותקיא אותו.
ברגעים אחרים היה נדמה שיש לה כנפיים ושרגליה מעט גבוהות מהרצפה.

התנהלות גופה החושנית ומבטה החד שמסר מעט היוו תשדורות מדויקות לפנטזיות הזימה שהריצה בראשה.
התנהלותו הגברית החזקה,
ביישנותו הטבעית,
הכבוד שהפגין לנוכחותה,
חוסר הביטחון שלו מולה לצד הביטחון התקיף מול המקל,
המחשבה עליה משתלטת על גופו החסון שם במקום,
על השולחן, בין כל הכדורים
הטריפה את מוחה והניעה את גופה,
שילבה אתגר משובח לאופן משחקה.

המשחק הסתיים עם 2 כדורים מפוספסים בצבעים סגול ואדום,
כדור לבן אחד מוריד את השחור לכיס השמאלי.
הוא ניצח.
היא ניגשה אליו וחייכה,

הצמידה את גופו אל השולחן,
הרכינה גופה אליו ולפתה בצווארון חולצתו,
משכה אותו אליה והדביקה את שפתיה לשפתותיו.
לרגע הוא חש מובל,
לא הייתה לו כל שליטה על שמתרחש עכשיו.
שפתיו, פניו, גופו התמסרו לנשיקה שהייתה חושנית, טעימה וקצרה.

היא הניחה את כף ידה ברוך נוקשה על פניו
"אני אנצח אותך במשחק הבא"
חייכה והורידה את ידה בעדינות לאורך גופו, עד לישבנו.
אז הסתובבה, מחככת קלות את ישבנה במכנסיו.
היא חשה בזקפתו,
זה גירה אותה והיא חייכה לעצמה.
מתרחקת ממנו,
מתבוננת בפניו.

הוא היה קצת המום, מבולבל, לא כל כך ידע מה לעשות עם עצמו.
רק התבונן בה וחיפש מילה לומר.
לא מצא.
"אני הולך לשירותים"
אמר
היא חייכה משועשעת
"OK"
השיבה,
מלווה אותו בהליכתו הנרגשת, אותה ניסה להחביא.

{כשחזר היא ישבה לצד שולחן.
הוא התבונן בה ממרחק. היא שוחחה עם המלצרית, מחויכת, נעימה, יפה ואצילית.
הוא נמשך אליה אך פחד לגשת, היא חייכה אליו ממרחק, עוטה צעיף שיפון שחור ארוך על כתפיה. הוא מצא את רגליו הולכות אליה,
מוחו לא כל כך חשב.}

[וזה כבר תחילתו של חלק ג'. סבלנות... לאט לאט... ;)]