חולת אהבה בשיכון צריכה זין

הטלפון מצלצל, השעה 19:00 בערב. על הקו בעלת הדירה שלי.
ביקרתי אותה בתחילת החודש לתת לה את הצ'ק, הזכרתי לה שנותרו לנו חודשיים לחידוש החוזה ווידאתי שאנחנו ממשיכות לעוד שנה.
היא אמרה שלא נראה לה שתהיה בעיה, סה"כ היא די מחבבת אותי ואני דיירת טובה.

סבבה, הייתי מבסוטה, אני אוהבת את הדירה שלי, מה רע?

הקיצר... 19:00 בערב, היא על הקו, אומרת לי:
"צר לי אבל אנחנו לא נוכל לחדש את החוזה. אני צריכה את הדירה"
שאלתי למה, היא הסבירה שהדירה כבר הובטחה למישהי אחרת.
שאלתי אם אוכל לקבל הארכה של חודש עד שאמצא משהו טוב, היא לא מוכנה לתת לי אפילו שבוע.
שאלתי אם היא רוצה שאשלם לה עוד 50 דולר בחודש, לא. זה לא משנה.
הבוטום ליין?
אני ב-30.11, חודש וחצי מהיום בלי דירה.

ובוא נודה בזה, מצב הדירות בעיר הזו לא קל. הדירה שלי? מציאה רצינית.
גרה לבד, שכונה נהדרת, מחיר ללא תחרות.

כל חיי גרתי עם אמא, עם בנזוג ולבד. בשנה האחרונה אני חיה עם החתולה.
עכשיו אני מבינה שלא נותרה לי ברירה אלא לטעום את טעם השותפים.
כי איפה אני אמצא כזו מציאה ועוד בכזה מעט זמן?

וואלה יופי, שבוע הבא בת 31, מרגישה שיש לי מלא מה לחגוג, החיים יפים.

אבל אלוהים, פועלת בדרכים נסתרות... עברתי בבאר השכונתי להטביע את יגוני אצל הברמן שלי הלילה אחרי העבודה. הוא פינק אותי במשקאות הזויים, למען האמת נראה לי שאני קצת שתויה עכשיו.
פגשתי איזה ילד הומו חמוד שמחפש בעצמו עכשיו שותפה ודירה. בדיוק מסתיים לו חוזה בנובמבר גם.
נו, אמרתי לו: יאללה! בוא נחפש משהו ביחד.

כי עם מי אני אגור? עם אישה?
אני אדפוק לה ת'ראש בקיר תוך יומיים...
עם גבר סטרייט? אני אדפוק אותו תוך שלושה.

הומו חביב ומסודר, שחושב שאנחנו הנשים זה המין היפה, נשמע לי מעולה.
והוא אפילו בעד החתולה.
(מה אני עושה עם החתולה?)
אבל זו שיחת שיכורים בבאר.
האמת שמחכה לי חודש מטורף.
ואני אוהבת את הדירה, אני אוהבת את השכונה...

למצוא דירה, למצוא שותף, למצוא חוזה, למצוא... למצוא... למצוא...
ועל כל זה אני צריכה לסדר ולהבריק את הדירה, להחזיר אותה בדיוק כמו שקיבלתי אותה.
נו טוב, כבר דיברתי עם חבר שהבטיח לעזור בניקיונות. שיבורך....

ומעל הכל, מעל הכל, אני צריכה להתרגל לעובדה שאני עומדת לראשונה בחיי לחלוק ספייס עם שותף שאינו מאהב ואינו קרוב משפחה.
איך עושים את זה? אין לי מושג. אני כבר שנתיים חיה לבד...

ושבוע הבא בת 31. קשה לי לומר שאני מרגישה שיש לי הרבה מה לחגוג אבל היי! אלה הם החיים...
אני מניחה...
קשה העיר הזו, קשה לכולם, קשה לנשים רווקות במיוחד.
דירה משלי במחיר שאני משלמת עכשיו אני בחיים לא אמצא ואני לא עוזבת את העיר שלי, שכחו מזה.
לחזור לאמא שלי בגילי המתקדם?
לא, כדור בראש נשמע לי יותר אטרקטיבי...

נו, תהיה הרפתקאה, הכל פתוח בפניי עכשיו, אומרים משנה מקום משנה מזל.
אני לא מבסוטה מכל הדבר הזה, לא קצת ולא בכלל.

לחיי ימים טובים מאלה...