הייתי בקניות בסופר עכשיו
חזרתי עם שתי שקיות כבדות ושלישיית דיאט קולה ביד אחת
שישיית מים ביד שניה
שתי קומות ברגל
אללה איסטור!
הגעתי כולי מתנשפת
אבל קטן עלי
...
והרי זו הבעיה שלי בחיים
אני מהנשים שלא מחכות שיבוא הגבר להחליף את הגלון מים במכשיר
אני מרימה אותו לבד
קטן עלי
...
אני מאוד חזקה
ועצמאית
ומלא אנשים מסתכלים עלי
כאילו... איך זה שלאישה כמוך אין איזה כלבלב או נושא כלים קטן?
גם כן גברים חרמנים,
לעזור לסחוב הם לא מציעים
אבל דופקים לי מבט של
"אה... את לוקחת לאיזו סייאסטת צהריים?"
לדעתי רוב בני האדם בכלל לא מבינים כמה קשה להיות חזק
שלא נדבר רגיש
אני חשה את העולם בעוצמות מטורפות
הכל אני מרגישה
אומרים אלוהים לא שולחת לאדם יותר ממה שאדם מסוגל
בסדר
אני ברגעים הכי קשים מסתכלת למעלה
לא שוכחת לומר תודה
אפילו אם בודדה
זה החיים בג'ונגל
אני צריכה איזה כלבלב נושא כלים אני?
זה נחמד אם מישהו עוזר
...
אבל אני באמת הרבה יותר צריכה נמר לאיזה מסז' עכשיו...
(אח כסאמק, כל השחמה נתפסה לי...)
לפני 17 שנים. 26 במאי 2007 בשעה 14:17