זו הייתה היכרות טינדר כהילכתה. שנינו עם תמונות חלקיות ביותר. מגרות אך לא חושפות עד הסוף. מגרות לשיחה, שמהר מאוד התפתחה להתכתבות פרטית, שם החשיפה העצימה עוד ועוד, עד שקבענו להיפגש.
קבענו לנו הסדר פשוט, יום חמישי 21:00 היא מגיעה אליי הביתה. דלת הכניסה תחכה לה פתוחה. שנינו לבושים יפה ומהודר. אני מחכה לה בסלון, פנים אל הדלת, יושב על משענת היד של הספה שפונה לדלת הכניסה. היא נכנסת ותוך מקסימום שתי דקות צריכה להחליט - או שהיא מסתובבת ויוצאת חזרה, או שהיא ניגשת ומצמידה לי נשיקה.
אני זוכר כמה התרגשתי כשהתיישבתי על משענת הספה בשתי דקות לתשע. את דפיקות הלב כששמעתי את נקישות העקבים שלה בחדר המדרגות בשניות שקדמו לשעה תשע. את הדלת נפתחת. את החיוך שלי כשראיתי אותה, בשמלה האדומה הארוכה עם נעלי העקב האדומות.
עמדנו שם כמה שניות מביטים האחד בשנייה והאחת בשני. שנינו מחייכים. אפילו קצת צוחקים. היא סגרה אחריה את הדלת. צעדה אליי, העבירה אצבע על פניי והרימה לכיוונה את סנטרי, ונצמדה לנשיקה ארוכה ועמוקה.
תוך פחות מחמש דקות ישבתי שם על משענת הספה, ערום, כשהיא עירומה על ברכיה עם הזין העומד שלי ממלא לה את הפה המדהים שלה.
לא יודע עוד כמה זמן עבר, והיא עם הגב אליי, מכופפת על אותה משענת ספה כשאני בועל אותה מאחורה. מסתכל על קימוריה היפים בעודי מזיין אותה.
היא הייתה עירומה כמעט לגמרי. רק את נעלי העקב האדומים, היא השאירה לרגליה, למשך כל אותו זיון שנכנס עמוק לתוך הלילה.
מאז, כשהיינו רוצים להדליק זו את זה ולהיפך, בין לבין מפגשי הזימה שלנו, היינו שולחים בינינו תמונה של נעל עקב, כמו זו שמצורפת כאן.
נעל עקב אדומה שלי, יותר מדי זמן שלא דיברנו.
את מבקרת לי עדיין במחשבות 👠
