בוקר אחד, קם אדם ומגלה שיש לו שוט מחובר ליד וכלבה מריירת בין כפות הרגלים.
ומה באמת עושים עם הדרך שבחרנו, ללא כל יכולת לחזור אחורה לחיים הבנאלים.
האם העוצמה והכוח שלנו באמת הם או נתינת לנו על ידי מי שכורע תחתינו?
הגבולות מטשטשים והראיה מעורפלת האם מבינים אנו את גודל תפקידנו ?
האחריות על גורלם ואושרם של אנשים היא גדולה מכל אחריות אחרת ובל נזלזל בה.
אם אתה לא יודע לעמוד בה תמצא את עצמך מכסח נשמות שבאות רק מאהבה.
ה"משחק" הזה בעיניי חלק מהאנשים הוא בעצם בשבילי סוג של זוגיות אחרת.
גם סשן בודד הנשען על בסיס סטוציונרי מחייב בסיס חזק של אמונה עיוורת.