ללא מילים מיותרות

סנדוויץ'. מממ.... להיות הממרח של הסנדוויץ'. נשמע לי לא רע בכלל.... אולי, אולי בקרוב.
אני יושבת בכיתה ומפנטזת עליהם בלי בושה.
כשהמרצה קולט את המבט הריק שלי, הוא שואל "and what are your thoughts on this matter?", ואני בוהה בו וממלמלת משהו בלתי מובן.
"you're lost..?" הוא שואל בחצי חיוך.
"yes, yes…" אני עונה במהירות, כבר חוזרת למחשבות המלוכלכות שלי.
אני אהיה הממרח בסנדוויץ'. כן. אני אהיה ממרח טוב: כנוע וממושמע. ממרח שמכשכש בזנב כשאומרים לו.
אז מה אם אין לי זנב. אני אסתדר איכשהו.
אבל אני גמרתי אומר להיות ממרח טוב, אולי אפילו הממרח הכי טוב בעולם. אני אנסה, זה בטוח.
זה יהיה הוא מצד אחד, והוא מצד שני... מהאהאהאהא.... (ככה המחשבות שלי נשמעות כשאני חושבת משהו מלוכלך שגורם לי להיות מרוצה מעצמי ונלהבת. ובצד יש גם חיוך כזה שובב ועמוס זימה לעייפה).
כן!!! אני אהיה הממרח של הסנדוויץ' הזה!
עכשיו רק צריך ששתי פרוסות הלחם שלי יסכימו לעסקת החבילה הנהדרת (הו, כל כך נהדררררררת... מהאהאהאהאהאאאאא!!! ...אהמ.. כן..) שלי. 😱