ללא מילים מיותרות

בחורף, אני חייבת פוך. כי כל אופציה אחרת פשוט לא מחממת מספיק על מנת לאפשר לי להמשיך לישון ערומה בלילות.
אני שונאת לישון עם כל מיני בגדים מגבילים ומציקים. לפני השינה, אני פושטת בעונג בגד אחר בגד.
קודם את החולצה, אחר כך את המכנסיים. במידה והיה יום קר במיוחד, אחרי המכנסיים בא תור הגופייה ואחריה הגרביונים.
אני לא סובלת קור. החורף לא הותאם לילדי קיץ כמוני, אשר קופאים במהירות האור ודורשים חיבוקים ועוד שכבות ביגוד,
או כל פתרון אחר שירחיק את הקור הנורא.
אחרי הגרביונים אני כבר רועדת מקור, עומדת במקומי, מרגישה את שערותיי סומרות ומשקשקת לי.
בשלב זה, כשהפטמות כבר מזדקרות להן כאילו צועקות לי "הלו, גברת!! קר לנו פה!!",
אני מורידה את החזייה במהירות וזורקת אותה ממני והלאה, לאחר מכן מדלגת מתוך התחתונים,
קופצת לי אל המיטה ומתכרבלת עד מעל לראש בתוך שמיכת הפוך העבה שלי.
השלב הבא הוא השלב המציק והמרגיז.. השלב בו יש לחכות, עד שחום הגוף והשמיכה יעשו את פועלם,
וגופי המשקשק יקבל את החום שהוא כל כך רוצה. לאחר דקה או שתיים, אני מתרווחת לי,
מגרגרת בהנאה מהחום המקיף אותי, ומותחת את איברי העירומים.
זהו.
עכשיו יהיה לילה טוב.