אתה רשע ומרושע.
ואתה יודע את זה.
גם אני יודעת את זה.
אתה אוהב להדגיש כמה אני קטנה, וכמה אני צריכה אותך, וכמה אני שייכת לך.
אתה אוהב לשמוע איך כואב לי, אתה אוהב לשמוע שאני עוד מעט, כמעט כמעט, בוכה כבר.
אתה משפיל אותי במילים ובמעשים שלך, מזכיר לי שוב ושוב, כמה שאתה שולט בי וכמה אתה יכול לעשות בי כרצונך.
אתה אוהב את זה איטי, מתמשך, מפורר עולמות.
אתה אוהב אותי מתחננת, אתה אוהב אותי מתנגדת, אתה אוהב אותי מתפרעת. כדי שתוכל להראות לי כמה בעצם אני לא יכולה לנצח אותך.
אתה אוהב את הקולות שאני עושה, את הפרצופים שאני עושה, אתה אוהב את המילים שאני אומרת.
כמובן, אתה גם אוהב להדגיש עד כמה אתה קטן, וכמה אתה צריך אותי, וכמה אתה שייך לי.
אתה אוהב להקשיב לי, אתה אוהב להיות מושפל על ידי.
אתה אוהב להרגיש מנוצל.
משומש.
צעצוע.
כלבלב קטנטן.
ממושמע.
אתה אוהב להיות חלש עבורי. אתה אוהב שאני מכריחה אותך.
אתה אוהב אותי חזקה.
שתלטנית.
משפילה.
מרושעת.
ואתה יודע שגם כשאתה שולט בי, אני שולטת בך, וגם כשאני שולטת בך, אתה שולט בי.
אתה יודע שאנו שולטים אחד בשנייה.
זקוקים להיות חלשים אחד עם השנייה.
זקוקים להיות חזקים אחד עם השנייה.
אנחנו עושים כל כך הרבה רע אחד לשנייה, שכל כך,
כל כך טוב לנו ביחד.
לפני 14 שנים. 20 בינואר 2010 בשעה 10:13