לפני 14 שנים. 25 במרץ 2010 בשעה 9:03
עוברת לידנו כלבה.
אני, כמובן, כמו כל כלבה צייתנית שאוהבת את הבעלים שלה, חושפת לעומתה שיניים, נוהמת ונובחת.
למרות זאת, היא ממשיכה לה בדרכה, ומתעלמת ממני.
אני פולטת מספר יללות נמוכות, בכי כלבתי שכזה, ומביטה בבעלים שלי באכזבה על ההתעלמות הנוקבת
לה זכיתי, בפעם המי יודע כמה היום.
"למה הם כולם מתעלמים ממני?" אני שואלת בקול שבור לב.
"זה כי את פינצ'ר" האדון שלי עונה בחיוך.
אני פולטת נהימה קצרה "יום אחד אני עוד אהיה סאן ברנרד....".