לפני 14 שנים. 24 ביוני 2010 בשעה 19:55
אין לי מה לכתוב. זה מעצבן אותי. גם על הלימודים אני לא מצליחה להכריח את עצמי לשבת.
מה נסגר איתי? רמת החרמנות עולה ועולה, אבל אני נחושה בדעתי שלא להכנע לה.
לא, אני מחכה. מחכה לחתול שיחזור הביתה. אין לי צורך ביד שלי. היא לעולם לא תהיה טובה כמוהו. עד כמה שהרגשת הסיפוק מתוקה ומגרה, והצורך לתת דרור ליצריי הולך ומתחזק, אני עדיין מעדיפה את החתול. זה לא שהסקס-העצמי פחות טוב, אל תבינו לא נכון. בסיטואציה הנכונה, ובמצב הרוח הנכון, אני נהנית ממנו מאוד.
אבל עדיין. זה פשוט לא זה היום. זה לא זה. ואני מחכה, מחכה, מחכה.
והחתול, החתול יחזור מאוחר. קשה להיות לבד בלילה. קשה עוד יותר להיות חרמנית לבד בלילה.
