התחשק לי לכתוב משהו. לא יודעת למה אפילו.
והאמת שגם אין לי ממש מה לכתוב... אז מה עושים???
ובכלל, עברה כמעט שנה מאז הפעם האחרונה שכתבתי בבלוג.
ואכן, יש הרגשה שהבלוג, בצורתו הנוכחית, כשמו כן הוא "ללא מילים מיותרות".
או ליתר דיוק, ללא מילים בכלל. לפחות לא מילים חדשות.
אז הנה שברתי את הסטטוס קוו. נחמד לצאת לפעמים מהשגרה, אפילו אם זה משהו קטן וחסר משמעות.
כמו לצבוע פתאום את הציפורניים בצבע מוזר וזועק. או לשבת על ספסל באיזה רחוב וסתם להסתכל על העוברים ושבים.
זה מאוד מעניין להסתכל על אנשים. לפחות לי זה מעניין. תמיד אני מנסה לדמיין לעצמי מי הם? לאן הם הולכים? מה הם רוצים? מה עבר עליהם בחיים?
ותמיד אני מפתחת כל מיני סיפורים שונים ומשונים עליהם, על האנשים שברחוב.
האנשים שבאינטרנט, מתחבאים להם מאחורי כינויים ותצלומים.
זו דרך אחרת לשים מסכה ותחפושת.
בשביל להעמיד פנים שאתה מישהו אחר, בשביל למכור סיפור על עצמך, אין צורך לצבוע את השיניים בזהב ולהרכיב משקפיים ורודים.
נכון?
ותמיד, תמיד זה מסקרן... האם איך שאנחנו מציגים את עצמנו באינטרנט (או בכלל), זו הדרך בה אנו רוצים שיראו אותנו? שיחשבו עלינו? שאנחנו רוצים להיות?
אז מה המסכה עכשיו? מה שאנחנו מספרים לאנשים שלא מכירים אותנו? או מה שאנחנו מראים למכרים שלנו?
או בכלל מה שאנחנו מספרים לעצמנו?
כמה אנשים בעולם שאלו את עצמם את השאלה "מי אני?" באמת ובתמים? וכמה מתוכם באמת ידעו לענות על השאלה, או אפילו מצאו תשובה מתישהו?
סתם תהיות של 3 לפנות בוקר....
