פתאום, מבעד להכל, אני קולטת שזה השיר שמתנגן ברקע. לרוב קיטשיות עושה לי בחילה, אבל הסיטואציה כל כך הזויה, שאין שיר רקע מתאים מזה.
רוקדים בסלון. עטופה בתוך חיבוק. שלך.(שלו). הידיים שלי על העורף. על הקרקפת. העיניים עצומות. שיר קיטשי (אחר) ברקע. שתי כוסות יין על השולחן. אהבה גדולה באויר.
הדמעות לא מפסיקות. זורמות אל תוך מגבת המטבח האדומה. אל מכנסי הג'ינס. אל הרצפה. המילים שלך כמו גלים. מסתערים על חומות העיר הבצורה שלי. מרטיבים אותי, מפחידים. מתנפצים וחוזרים חלילה. הזמן יתן אותותיו, החומות תתבלנה. גלים גבוהים במיוחד בימים סוערים במיוחד [כמו היום, איזה יום משובח היום] יחדרו פנימה וישטפו, מלווים בגשמי סערה.
תקרא לי זונה. או זונה שלי. שלי עדיף. זה הבסיס. זו ספינת האם. זה נמל הבית. זה המקום שלי. לאן שלא אלך או אפנה, שלך. זונה או לא. שלך.
הלואי שיכולתי לראות את זה. מבחוץ. אתה אומר שמגיע לי, שאני טובה, שאני יפה, שאני חזקה. הלוואי שיכולתי לראות את זה. אני רוצה. אני צריכה. אני מנסה. בחיי. ניסיתי לתת לזה להיכנס. ניסיתי לשחרר את כל השרירים, להוריד את כל המגננות הבלתי רצויות האלה. הלוואי שאצליח.
מבחוץ לא מבינים את זה. אנחנו מי שאנחנו. אנחנו עושים את זה איך שאנחנו. איך שנכון לנו. רק לנו. זר לא יבין זאת. זו לא דרכם. זו דרכנו. זה דשן לצמח החממות שהוא אנחנו.
