אושר.
מישהו אמר לי שהוא לא מתנסח היטב. יתכן וזה כיוון שהוא כל כך חמקמק. אולי זה בכלל עניין של ביצה ותרנגולת - כל כך התרגלנו לצד השני של המטבע, שכבר בכלל שכחנו איך הוא אמור להרגיש. ואם שכחנו, איך נזכור לנסח?
אושר.
מישהו אמר לי שהוא מתגלה ברגעים הקטנים. שזה לא מצב מתמשך. שזה רגע שחוזרים אליו וממחזרים אותו, שוב ושוב. שאי אפשר להיות באמת מאושרים כל הזמן, ולכן זה ככה.
אושר.
בוויקיפדיה (אם אתה לא שם אתה לא קיים) מגדירים אושר כרגש המבטא מצב נפשי (כאילו, דא) של האדם (לא, של דג?) שמקורו בהנאה וסיפוק. לדעתם ניתן גם לתאר אושר כהיעדר סבל/דיכאון/שכול/חרדה/כאב. בולשיט. אושר אינו העדר, אושר הוא נוכחות מופגנת.
אושר.
אני מאמינה שהוא שם, מתחת לכל השכבות וקלפי המשחק הגרועים שקיבלתי. הוא מבצבץ לפעמים, קורע פתח ויוצק עלי שמן של אור ורוגע.
אושר.
פעם לא ידעתי מה זה בכלל. האפשרות לזהות אותו בכלל לא היתה קיימת, אז איך אדע כשהוא כבר כאן?
אושר.
על הגב, על המחצלת. האדמה שתחתי, שהייתה רוצה להיות דשא אבל לא ממש הצליח לה, מלאה גבשושיות, אבנים, תילי שורשים ועלים יבשים. על הגב, ונוח לי, אפילו שהאדמה הזו, הכל כך מתוללת מחוטטת ומבובלבלת, בכלל לא אמורה להיות נוחה. איכשהו - אני נשכבת עליה וכל בליטה משלימה שקע אצלי בגב. כל גומה בה מערסלת את בליטותיי. האדמה הזו משלימה אותי.
והשמיים. השמש עטופה בעננים וקריר בדיוק במידה הנכונה. האויר מנשב ברכות, לא עומד ולא מציק. אפילו הרוח יודעת את מקומה, פורעת את המחצלת מדי פעם, שלא נשכח אודות קיומה.
זה לא רגע קטן של אושר. זה מצב מתמשך. האדמה הזו הולכת איתי הלאה, גם אם המחצלת קופלה אל תוך תא המטען. גם אם העננים נדחפו על ידי הרוח הלאה מכאן. גם כשיהיה חם מעבר למידה הנכונה.
אושר.
הוא זלג מבעד לסדקים שנפערו בי, משך אותי בשמן, כמו מלכה.
ללא שליטה.
הכותבת מסירה מעצמה את האחריות לדבוק בנכונות הדברים בכל זמן.
בהחלט יתכן וזה מצב זמני.
זמני, ומתמשך.
אושר.
.
