"החיים הם לא סרנגה, לא הכל חלק"
שיר גאוני, קליפ שובה לב.
וגם זה יעבור
השרירי אומר לי שאני נראית יותר טוב, שנראה שאני חוזרת לעצמי.
זה נכון.
זה קורה לאט. זה מתגנב אלי בשקט.
בלי לשים לב עוברים ימים שלמים שאני לא שולחת אליו מילה אחת אפילו.
והופ - הנה יום שלם בלי בכי. בלי להתיישב לרגע, לבהות באוויר ולעצור הכל.
עם לבחור לעצמי אוכל, וצבעים, ובגדים.
עם אימונים בלתי פוסקים (אני במים*, על אופניים, על מדרגה ועל רגל אחת, מתחת למשקולות ולמשוכות ועל מזרנים אדומים ושחורים וכחולים).
עם עציצים חדשים במרפסת.
עם נעליים חדשות שלא נכנסות בכלל לקטלוג.
וזה לא כואב כמו קודם.
והמחשבות לא מכאיבות יותר.
והנשימות עמוקות יותר.
ושולץ, שיהיה לי בריא בבקשה, האהבה שלו עוטפת ושומרת עלי היטב. גם האהבה שלי אליו.
כמה אהבה.
ואני לא יודעת אם זה הזמן להתחלות חדשות, אבל גם זה יעבור. ויגיע.
חוזרת לעצמי, רק אחרת.
חזקה יותר.
יודעת יותר.
מדוייקת יותר.
טובה יותר.
שווה יותר.
גם זה יעבור
ויהיה עוד יותר
ויותר
ויותר
וגם פחות
וגם זה יעבור
*כמו הפרסומת ההיא, עם השחור על הסוס :)
