סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Surfin' TLV

בעיקר זוכר ימים עם גלים גבוהים במיוחד, סערות וסופות שבאות והולכות - חי אותם!
לפני שבוע. 13 בנובמבר 2024 בשעה 14:53

פסיכולוג או פסיכולוגית 

  • לא שלמדו מניסיון חיים 
  • לא בוגרי תואר בהתכתבות 
  • עם תעודות אמיתיות 
  • לא "מטפלים" בשיטת שקר-כלשהו
  • לא גורואים
  • לא מטפלים תוך כדי צעידה בגדת הירקון
  • לא כאלה שכל מילה שניה זה הטיה של המילה "אהבה"
  • לא קואוצ'רים של זה הקרח הגבוה 
  • לא יוצאי סיירות שמבינים בהעצמה
  • לא כאלה שעברו מתישהו באוניברסיטה של סיישל או איי סמואה המערבית
  • לא ממושב שיתופי של טבעוניים 
  • בטח שלו מפרדס חנה שלובשים שארוולים קומנדו 
  • לא כאלה שמוציאים 5-7 מילים ב 10 דקות
  • לא כאלה שקושרים אותך או משפילים אותך או מכניסים אותך לכלוב ןקוראים לזה "חוויית מתקנת"
  • לא כאלה שמתחילים ב: איפה זה פוגש אותך?
  • לא קובי משהו מידן מהטלוויזיה וגם לא רפים רשפים
  • עם בגדים ובלי ארמדה של נרות ריחניים
  • לא של הביוקר (וכן 700 ל 50 דק זה ביוקר יא נוכלים)
  • בבקשה שלא יהיה פסנתר ברקע 
  • שהקליניקה לא בריינס מעל תחנה של קו 61
  • לא במרתף ספוג טחב עם מדרגות לולייניות
  • לא פסיכיאטרים שעושים כמה לירות מהצד
  • לא כאלה  שמתחזקים בלוגים וקבוצות טלגרם פייסבוק ופרצוף מוכה בוטוקס
  • לא פאשיסטיים  ולא פאשניסטיים
  • לא גייז ( תמיד נמשכים אלי ואני לא מבין למה) וכמובן שאין לי שום דבר נגדם להיפך
  • לא מנשקי מזוזות ואופיי קמיעות 
  • ושלא מגישים לך נס אבקה של עלית עם חלב שבולת קוקוס קוואטרו ושר פטנטים ביזאריים
  • ושותים הפוך במאג חלש פושר על מיים בלי קצף ונטול
  • כל השאר יתקבלו בברכה 
לפני שבוע. 12 בנובמבר 2024 בשעה 18:52

מתוך בהייה סקרנית במיטב הבלוגים שמשתרעים כאן, ומבט חתרני בטקסטים ביקורתיים הגעתי למסקנות הבאות:

  • יש כאן המון נשות הייטק, QA ביקורתי הרבה יותר מתכנון קונפיגורטיבי
  • פסיכודרמטולוגיות לא מוסמכות אבל תמיד ישמחו לחוות דעה ולקיים אינטק חובבני 
  • מאסטרשפיות לא-אמיתיות של בישול "בייתי" מלא שמן  בעיקר בשישי בצהריים לקראת שבת המלכה 
  • היסטוריוניות חדשות פרוגרסיביות של דבר אחד בלבד שלא מתחבר לכלום
  • פמיניסטיות מיליטנטיות על משכורת בינונית מעמותות פיקטיביות של החבר או ההורים שלהן 
  • ספריות ומומחיות לאק/ג'ל ציפורניים שנהפכות בשניהם לפסיכולוגיות מומחיות תואר 3 מהסורבון 
  • שולטים שביומיום מתקינים ארונות של איקאה בבית הלקוח אבל בלילה רוקנרול בייבי
  • מנהלות של שירות לקוחות בעולמות של שמן גריז וריח של שרוף ביום. בלילה נשלטות שהלקאה עצמית היא דרך חיים עבורן עדיף בחדרון מקרטון באזור תעשייה סגולה מעל השניצל של מוריס
  • מדריכות כושר בקרוספיט ערד עם אטיטיוד ודיבור מוטיבטורי של העצמה לחיים  במשפט הראשון ו-0 בקורת עצמית, לא משנה מה 
  • תל אביביות מתוחכמות שחזרו מריטריט בפארוס עם אלף תובנות חדשות וסט של בגדים מפשתן לבן חצי שקוף, שמשפריצות עליך רוחניות 
  • מוכרות בללין, גאות שמחות עם ריח טוב שמבקשות לא לפנות אלייהן ללא בעלות על דירה ורכב מהנליונים
  • נשלטים חסרי בטחון שרוצים לדבר על ילדות עשוקה ועל הבולי המניאק בחטיבה 
  • בוגרי בצלאל אומנותיים עם סגנון ומבט אקלקטיים שיזלזלו בך בכוונה בדיי one
  • סדיסטיות מנטליות מוצהרות שבכלל לא מבינות מזה אבל זה בון טון עכשיו ויש גברים שנהנים מזה, מדובר בתת זן משעמם ומשועמם
  • מלכות בעיניי עצמן שעוברות קורס תסריטאות מסובסד במתנ"ס עוזיאל בטבריה
  • מבולבלות מגניבות קלולס לגמרי שזה סבבה 
  • אלה עם 130 פרופילים ללא חיים או שחיים חיים של אחרים.... 
  • אלה (כמוני) ילדותיים, משועממים, לא בשלים, עצלנים. שתיינים, מצחיקים (את עצמם), אספנים, שלא יודעים לדחות סיפוקים, חרמנים על החיים ונהנים מהחטא, שלדו בפנימיות שוויצריות יוקרתיות בצרמאט,  רוקנרול סטאר'ס שחושבים שהם מעניינים מישהו בכלל.....
לפני חודש. 4 באוקטובר 2024 בשעה 8:46

אני מנסה לפלח את האוכלוסייה ששורצת כאן, בחינה פולקלוריסטית סובייקטיבית ולא שיפוטית ועל קצה המזלג

בנים

  1. נשלטים עד עמקי נשמתם
  2. נשלטים שזה כנראה גנטית
  3. נשלטים שמפצים על משהו בעברם
  4. נשלטים שרוצים להתנסות 
  5. נשלטים חמודים שגומרים 
  6. נשלטים שרוצים להיות כמוך 
  7. נשלטים מבולבלים 
  8. נשלטים שרוצים רק לרצות (וזהו)
  9. שולטים שעדיין לא הפנימו שהם בעצם נשלטים 
  10. נשלטים חנפנים
  11. שנעלבים בקלות ונהנים

בנות

אותו דבר בדיוק רק בלשון נקבה ,וגם:

  1. מבוגרות לא בוגרות שחיות בסרט טורקי
  2. זקנות חמודות מגניבות וכייפיות
  3. כאלה שקנו תואר אקדמי בהתכתבות מאוניברסיטת גינאה המשוונית 
  4. עקרות בית מיואשות לגמריי אבל
  5.  תל אביביות כי זה טרנד להיות בדסמית עכשיו
  6. מלכות בתשלום בערב, סייעת בגן ילדים בבוקר
  7. כאלה שממש בתוך זה אבל ממש. שתענוג לתקשר נפלא איתן 
  8. שחושבות שהכלוב זה קבוצת תמיכה , וזה סבבה לגמריי
  9. שמגביהות עוף על עצמן וחוזרות לקן המסכן עם הבלטות השבורות 
  10. הפצועות שמציעות לך להתחתן בדייט 1
  11. החוסמות והחסומות ראש שחוסמות גם כשאתה לא פונה ובכלל
  12. אלה שהמרחק בין המציאות העגומה הריאלית  שלהן  לבין הדימוי העצמי שלהן רחוק כמו במרחק בין כדוה"א לירח של שבתאי 
  13. אלה שמדברות בסיסמאות מחוגים להעצמה עצמית/נשית/ובכלל

 

 

 

לפני חודש. 23 בספטמבר 2024 בשעה 10:58

התעוררתי בבוקר בדיכאון כרגיל התבוננתי במראה והתחלתי לרעוד מפחד. מה זה הפרצוף המגעיל הזה? מי יסכים לקשור אותי ככה לעמוד באלנבי ולהסכים שאני ימצוץ לו (הטעות במקור ד.ר)

אני חייבת מקלחת קרה כדי לנקות ממני את הזיהום הזה מאתמול בפסאז' של בן יהודה 90. למה אני תמיד חוזרת לאפס הזה עם הזין המפלצתי שלא טורח לשמן לי את התחת קודם לפני שהוא תוקע ,למה? ....והגיע הזמן לספר לאישתו השרמוטה הפסיכולוגית  שעובדת איתו במכון לפסיכותרפיה בת זונה שמנה. מצד אחד אני מאוהבת בו מצד שני אני שונאת שהוא בא אלי טוחן אותי במרפסת חמש דקות משתין עלי ועושה ג'וינט קצר ואז הולך ונעלם לשבועיים הבנזונה השמנמן שעיר הקרח הזה שאפילו לרדת לי הוא לא מוכן..... אני חייבת לעשות לייזר בכוס בשבילו, שיהיה לו כיף ובכלל קוסמטיקאית שתסדר לי את הגבות ותבהיר לי את החור של התחת ...בשבילו

אז ירדתי לאמפם מתחת לבית בקינגורג לקנות ריזלה וינסטון לייט, חלב ונסקפה עלית אבקה של גרושות למה? כי ככה אני אוהבת את הקפה שלי, תמותו.

אמרתי שלום לכל הבטלנים בפינה של הקפה עם רש"י מוזיקאים דקה לפני כיבוש העולם, עליתי הביתה והתחלתי לאונן....הפעם חשבתי על  רוברט דה נירו ואל פאצ'ינו ביחד על התחת השרוט שלי 

לפני חודשיים. 14 בספטמבר 2024 בשעה 9:05

הלכתי לתערוכה החדשה של אריקה גרסייה אלמודובר, אולי אחותו בטח לא אשתו של פדרו. נדמה כי האמנית יצרה זן חדש של אומנות יונית שבבסיסה אלטרנטיבה ניהיליסטית לשאלות פסוואודו-קיומיות אגב יקומים מקבילים ומרקסיזם מרובד. 

למידת מכונה אותה אריקה מכנה משינה דיפיוזית ושעל בסיסה בנתה את מוצג A מלווה את מחשבותי כבר יממה , הייתכן שהמכונה בבסיסה הרב תרבותי אך מדופלם דומה לנגיעה קטנה ומהפנטת של חייזרות אוניברסלית שתחליף במילניום הבא את הקשר האנושי המקובע אך מגובש שהתחיל כבר בכנסיות של סנטיאגו הקדוש המגן של אנדלוסיה? או שמע תזרק לפח הזבל ההיסטורי יחד עם כתביו של אומברטו אקו שהעז לגעת במשנתו של תומאס אקוינס השם יקום דמו? 

ועכשיו אני מתרגם למי שהצליחו להגיע עד כאן, הגעתי למוזיאון תל אביב חרמן למזגן וכוס לאו דווקא בסדר הזה. פגשתי שם את דגנית הידועה בשם החיבה שלה דגדגנית, וכן ראיתי אותו והוא נפלא.חתיך...מרשים כמו בתמונות. 

ראינו תערוכה טובה  הזדיינו בשירותים של האגף החדש, היה ריק.  אכלנו במסעדה למטה וקיבלתי עוד מציצה בחניון באוטו במזגן. 

אריקה אלמודובר היתה נפלאה באמת, הזיון עם דגדגנית היה בלתי נשכח 

התמונה מפעם 😞

 

לפני חודשיים. 25 באוגוסט 2024 בשעה 10:37

אבל גם

ציור פיסול כיור כתיבה שירה נגינה ריקוד קולנוע ליקוק מציצה חדירה השפרצה  ליטוף נישוק צביטה מעיכה ....

  

לפני 3 חודשים. 19 באוגוסט 2024 בשעה 15:03

לפעמים אתה קורא בלוג שעושה לך לחשוב

לפעמים הבלוג או הויז'ואל משכיל אותך

מחכים אותך 

מהמם אותך  

מצחיק אותך 

מחבק אותך 

גורם לך לתהות ....וואלה? באמת ? אין מצב!

לפעמים אתה תופס את הראש ואומר לאאאאא , אל תעשה/י את זה 

מאיפה הבאת את זה ? 

לפעמים בלוג עם תמונה או שתיים מעמידים לך את הזין, פותחים לך את העיניים,מפתים אותך.

ויש גם את הבלוגים הסתמיים (קמתי, צחצחתי שיניים , נסעתי,מצצתי, באתי, עליתי ,נרדמתי)

ויש את הפילוסופים (של החיים), מטיפים מוסר , מזיזים גבינות , מדקלמים שבלונות, מעייפים למות. 

יש את הבלוגים שנוגעים ללב , דמעות חונקות את גרוני....סרט טורקי (היא/הוא  מתים לגמרי ורוב הסיכויים שלא יחזרו)

ואלה שאתה קורא וקורא ורוצה פעם אחת שיהיה סוף טוב , האפי אנד...וחושך מצריים ואין אור בקצה המנהרה , והרכבת דוהרת ב -300 קמ"ש ובטוח תדרוס.

ואת הבלוגים של האנדרסטייטמנטס , תבינו לבד ואם לא הבנתם אל תשאלו, תנסו ב AI

 ויש את האפלטוניים הכועסים_ות האלה , אל תפנו, אל תגיבו, אל תתנו לייק , אל תעצבנו, אל תקראו אותי אני לבד בעולם רוצה לישון יומיים רצוף , אין לי כוחות לקום בבוקר תעזבו אותי בשקט ושוב אל תפנו אל תחשבו אפילו על לפנות , תנו לי לכתוב ולהישאר בפינת המערה החשוכה.

אני מתחבר למגוון סוגים של בלוגים , לדמויות חזקות וחזקות פחות  לפסיפס של דמויות וירטואליות, רגישות, מודעות, נוגעות, מגרות, פתוחות, גלויות ...שנתקלות בקשיים ולא מוותרות וממשיכות להתנסות ולאסוף חוויות למרות הכל.

  

 

 

 

לפני 3 חודשים. 13 באוגוסט 2024 בשעה 20:25

סרטי קולנוע תמיד היו חלק משמעותי מהחיים שלי. האולמות היו ענקיים ומיוחדים אני נהנה להיזכר, לצפות בהם לחקור לחשוב לדון, לחלום,לדמיין להזות ולחשוב. בצבע, בשחור לבן, מפעם מהיום, אהבה שנאה, מערבונים מיסתורין, בלשים,.פעולה דרמה,מלחמה, בדיוני, כחול תכלת קומדיה מחזות.  איטלקיים אנגלים צרפתים ספרדים קולנוע נורדי יפני הוליוודי הכל מהכל, הסרט הראשון שראיתי בחיי היה "שיגעון המוזיקה" עם ג'ון טראבולטה, צפיתי בו מעמדת המסריט מקרין בקולנוע תל אביב למעלה למעלה ביציע  עמדת המקרין מסריט זה בעצם חדר גדל עם מיטות, פוסטרים של בנות ערומות, סטיב מקווין, סופיה לורן צרלס ברונסון וכמה מקרנים חמים של פעם. זה בית זונות, מאורת חשיש, קלוב הימורים. המסריט היה מרקו השכן סטלן שלי מקומת הקרקע, לוק איטלקי. חרמן-על קשוח. מרקו אהב אותי וישבתי אצלו בעמדה ימים שלמים, היה מביא לי לעשן בופים לשתות עראק וגם עוגות שמרים מלנצ'נר. בתי הקולנוע של פעם היו גדולים, מסריחים, רובם לא נוחים, מלא עשן, רעש, בקבוקים מתגלגלים   ותמיד כשמישהו חפןדץ ציצ היה את זה מהקהל שצעק "חלב תנובה".

קולנוע מרכז היה בתחנה מרכזית וראיתי בו את הכחול הצרפתי הראשון שלי עם עלילה לא רעה האמת. עד אז הסרטים עברו צנזורה ונשארו בגדר תכלת, האולם היה מלא ואנחנו חבורה של נערים חרמנים מוצפי הורמונים מאוננים בשורה ראשונה.

לקולנוע תמר בפסאז' באלנבי מול לילנבלום הלכתי בשביל המזגן המקפיא באוגוסט ,וכדי לאונן גם  עם מיליון סוטים שבהפסקות היו מצמידים עיתון לפרצוף שלהם כדי שלא יזהו אותם..סינרמה..תל אביב הגדול והכי מפואר. סינמה 1/2, סטודיו, גורדון, דקל בבבלי , לימור בלונדון מיניסטור, צפון בלואי מרשל שהקרין סרטים איכותיים,  תמוז ברמת אביב שהקרין קאלט, צליל ונגה ביפו עם סרטים טורקיים הודים ואקשן במוצאי שבת. מתמיד בגרוזנברג נדמה לי שהקרין פורנו ופעם אחת שהשתנתי שם ניסו לשדל אותי. זמיר באלנבי מול מוגרבי  שהקרין פורנו 24/7 שמתישהו נהיה מועדון, זוהר באחת הפינות של הר ציון שגם מתישהו נהיה מועדון בשם "קו" איביזה סטייל. דווקא היה מגניב שם. חן בכיכר שפרקו אותו ל 8 חתיכות והוסיפו לו "רב" בהתחלה. ארגמן בדרך סלמה סרטים הודים בלתי אפשריים . 8 המופלאים בתחנה המרכזית החדשה בלוינסקי כשעןד היתה הבטחה גדולה טרום פלישת הנרקומנים, האריתראים, הסודנים והזונות בשקל של קומה 7. אופיר בגרזנברג, גורדון, אסתר בכיכר שעושה אחלה דיי יוס, דיזנגוף, הוד בפסאז' הקאמרי אליו הייתי נוהג להגיע מסטול עם 200 גר גרעיני אבטיח באמצע היום עם חברה או שתים ומזדיינים על מלא בשורה הראשונה או בצד וככה פספסתי את מטריקס , פריז בירקון שהיה אהוב עלי במיוחד והקרין רק סרט אחד "מופע הקולנוע של רוקי" עם כל החגיגה הדומינית והטרנווסטיטית שמתלווה אליו , כל התפאורה כל ההופעה . תכלת הקטן והחמוד ממש על חוף מציצים שאהבתי בחורף . פאר בירמיהו ליד תה וסימפטיה  סופר באבא וחומוס אשכרה. שחף בכיכר אתרים למטה ליד קרלטון שהיום כדי להגיע אליו אתה דורך על גופות וצועד במנהרת שתן מהגיהינום,  שם ראיתי את פלאטון. גת בכיכר רבין אחלה קולנוע במיקום מנצח שם צפיתי ב 7 חטאים הנפלא. בן יהודה, מוגרבי ליד קפה נוגה והזונות שעבדו באופרה של פעם. אורלי במגרש מכבי הישן איפה ששוק בצלאל עוד כשהיה פלאפל אכול (בידיים) כפי יכולתך,  שם עמד לי הזין בפעם הראשונה כשצפיתי בסרט "הלגונה הכחולה" עם דודה ערירית שלי ומפנקת במיוחד, אני חושב שהיא שמה לב לזה והכילה. קולנוע מקסים איפה שהאוזן השלישית היום שהיה גם מועדון בדסמי מתישהו עם ליין בשם "ספייס" לא רע וחגגתי שם פעם יומולדת מהסרטים.. דרייב אין אין צורך לפרט עליו,קולנוע דן בירקון עם השניצל של ציון שצמוד לו שמתישהו נהיה מועדון והופיעו שם פיטר האמיל הפרטנדרס וסוזי והבנשיז , היה מועדון בנזונה עם כמה לילות בלתי נשכחים. קולנוע אלנבי באלנבי 58 שנהיה למועדון מספר 1 בעולם (אני אומר את זה כי אני משוחד ולא אפרט יותר מזה) ששרצתי בו  כל סופ"ש עם מוזיקה מטריפה סאונד של החיים וריח של סקס וקוק באויר, מאז אלנבי 58 כמעט ולא היו מסיבות ברמה כזאת. 

ולמה אני כותב את כל זה כי השבוע  היום וגם אתמול ובטוח גם מחר כל מה שאצפה בו יהיו סרטונים באורך 5-7 דקות בקולנוע שנקרא XNXX בלי כרטיס שמקרין .סרטים באיכות HD בלי פופקורן. ובנינו גם בלי עלילה אפית.מרהיבה. סרטים עם מוטיבים שחוזרים על עצמם שוב ושוב  כמעט בכל סרט, . בום בום באנג באנג,  במגוון ז'אנרים על גבול הביזאריה היפנית והגרמנית. קולנוע במיטבו!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לפני 3 חודשים. 10 באוגוסט 2024 בשעה 18:54

ברחוב bowery 315 במנהטן איסט וילאג' שכן המועדון הכי הכי מופרע שפגשתי.... וכן הייתי גם ב-vault שזה המועדון הבדסמי הראשון שפגשתי וגם כמה רחובות משם, סאונד פקטורי, מארס קלאב שבו ראיתי את הופעת הבכורה אי פעם בטנקס גיבינג של DJ אלמוני בשם מובי, ליימלייט, וובסטר הול מקומות שנפתחים ב 0200 בלילה ולא מוכרים בהם אלכוהול (ספיישל K מוכרים). 

מערכות סאונד מפלצתיות סלקציה לא נורמלית בכניסה (חייב שימליצו עלייך) , קהל נטול מעצורים (והתפרעתי כבר פעמיים בברגהיין), חרמן אומנותי סקסי שבא לרקוד ולרקוד להסניף לבלוע ולעשות עוד כמה דברים.

ליל שישי אחד ראיתי אותה על הבר של ה CBGB בקצה ובקושי זיהיתי את זאת שהייתי בתור מתבגר מוצף הורמונים מדמיין אותה ומאונן עד כלות , פעם פעמים שלוש מאה מאתיים פעמים לפחות .

הסתובבתי אז עם כמה חברים וחברות מצוות הרקדנים של מדונה, היו שכנים שלי בבניין שלי בצ'לסי שכבר אז הייתה שכונה מגניבה של גייז. מכאן לשם ניגשנו כולנו אליה ואז הבנתי שזאת דבי, דבי הארי הבלונדי האלמותי. בסיביגיבי היה בר שבטח לא ניקו אותו מאז הפתיחה ב 1973 נדמה לי ..,.סיפרתי לה הכל כולל הכל והיא כל כך התלהבה מזה ואפילו התרגשה ואמרה שהיא חייבת לראות כאן עכשיו. No problem at all אמרתי לה בחיוך וזזנו הצידה קצת לספות  . יצאנו מהמועדון ב 1000 בבוקר לסנדיי חורפי הסתובבנו כמה ימים יפים ואפילו ייעצה לי בקעקוע הראשון שלי. 

דבי מושלמת 

ABC

לפני 3 חודשים. 3 באוגוסט 2024 בשעה 20:42

 

Accept nothing

Believe  nothing 

Check everything 

 

BE UNIQUE