הלכתי לתערוכה החדשה של אריקה גרסייה אלמודובר, אולי אחותו בטח לא אשתו של פדרו. נדמה כי האמנית יצרה זן חדש של אומנות יונית שבבסיסה אלטרנטיבה ניהיליסטית לשאלות פסוואודו-קיומיות אגב יקומים מקבילים ומרקסיזם מרובד.
למידת מכונה אותה אריקה מכנה משינה דיפיוזית ושעל בסיסה בנתה את מוצג A מלווה את מחשבותי כבר יממה , הייתכן שהמכונה בבסיסה הרב תרבותי אך מדופלם דומה לנגיעה קטנה ומהפנטת של חייזרות אוניברסלית שתחליף במילניום הבא את הקשר האנושי המקובע אך מגובש שהתחיל כבר בכנסיות של סנטיאגו הקדוש המגן של אנדלוסיה? או שמע תזרק לפח הזבל ההיסטורי יחד עם כתביו של אומברטו אקו שהעז לגעת במשנתו של תומאס אקוינס השם יקום דמו?
ועכשיו אני מתרגם למי שהצליחו להגיע עד כאן, הגעתי למוזיאון תל אביב חרמן למזגן וכוס לאו דווקא בסדר הזה. פגשתי שם את דגנית הידועה בשם החיבה שלה דגדגנית, וכן ראיתי אותו והוא נפלא.חתיך...מרשים כמו בתמונות.
ראינו תערוכה טובה הזדיינו בשירותים של האגף החדש, היה ריק. אכלנו במסעדה למטה וקיבלתי עוד מציצה בחניון באוטו במזגן.
אריקה אלמודובר היתה נפלאה באמת, הזיון עם דגדגנית היה בלתי נשכח
התמונה מפעם 😞
