הייתי ילד של כיכר דיזנגוף. גרנו לא רחוק משם ברחוב א.ד גורדון שזה הצפון הישן מול קולנוע שחף והמרינה , ככה שהחיים שלי התחלקו בין גלישה בהילטון לאלכוהול בכיכר שהיתה אז מוגבהת וסליזית לגמרי, עם אלכוהול סמים וקטטות , כל הפריקים של ישראל התאחדו בכיכר בכל הגילים והגילות.
מעבר להיותי מתבגר חרמן וסטלן אהבתי לקרוא פילוסופיה בחנות הספרים הזאת באלנבי על גאולה ובעוד כמה חנויות של פעם שכבר אינן קיימות, בזמן הזה פילוסופיה היתה מגנט כוסיות אולטימטיבי, היום מרצדס פורשה או פלוגר עם יהלום בקצה.
בפינה עם בן גוריון נדמה לי היה בר שנקרא הבר-האדום , הסיבה שקראו לו כך היתה כי כל היושבים הבוהים והמאוננים בשירותים שם היו סוציאליסטים, כולם בעלי דירות אבל סוציאליסטים. הטיפו לטובת הכלל אבל דאגו לתחת שלהם אוסף של זקנים חרמנים ומתנשאים. אהבתי ללכת לשם כי האחיין של הבעלים זוהר ז"ל היה חברטוב שלי גולש בחסד עליון ובכלל אחלה בנאדם, והוא היה מוציא לנו מהבר בירות גולדסטר וודקה קפואה וטוסטים.
ישבנו שם יום אחד ובפינת הבר ראיתי את האחד והיחיד הדגול מכולם ה"ה אדם ברוך זה עם הקסקט הנצחי שמתחתיו עולם ומלואו. הוא ישב עם הבן הקטן שלו על הבר ואכלו המבורגרים, ההורים שלי בחיים לא הוציאו אותנו למסעדה ובטח שלא לבר, איך קינאתי לא יכולתי להוריד מהם את העיניים, אבא ובן על הבר.
שנים אחרכך כשקניתי את הדירה הראשונה שלי ברחוב אורבך פינת דרך אילת ממש מול מסעדת קרן ז"ל , אז זה היה איזור של נגריות ומוסכים , מועדונים כמו למון וכל מיני מסעדות רומניות , פגשתי את אדם למטה באיזה מזנון של פועלים שצמוד אליו היה בית כנסת שאדם החזיק וניהל בהתנדבות ועל חשבונו.
סיפרתי לו את הסיפור על הבר האדום והבנאדם התחיל לדמוע לי מול העיניים,התרגש . מאז היינו נפגשים מדי פעם קפה סיגריה ושיחה על החיים כמו שרק הוא יודע , והוא יודעעעע.
אהבתי אותו מאוד.
כמה בכיתי כשהוא נפטר.
ותמיד נזכר במילים המדהימות שלו
אדם ברוך זצ"ל
1945-2008
