חותכת בחתך הזהב

יש לי חברה, שנמצאת רחוק רחוק. וכמה שהיא רחוקה, ככה היא קרובה. אין, אין דבר שאי אפשר לדבר איתה עליו. ותמיד אקבל תשובה תומכת ועוזרת. היא בנשמתי, תמתי, יונתי.
והנה קראה החברה שכתבתי, בלי לחשוב, שכל חברי כולם - גלידת שנף! אבוי, איזו פליטת מקלדת. כמובן שהתכוונתי לאלו שנמצאים בקרבה מיידית, והיא לא עלתה במוחי.
שהרי הבחורה הזו יודעת לעשות עם מסטיק ומקל ארטיק מה שצי גבירות נזקק לו לשלוש מזוודות ציוד ייעודי*.
כשהיא הולכת ברחוב, עוצרים אותה ומציעים לה לעבוד בזה. וניל? היא שוקולד מריר בציפוי כאב.

אפילו מהמחשבה שרמזתי על כך - אני נרעדת.
סליחה בייב (-:


*נו, אז מה אם אני קצת מגזימה, זה הבלוג שלי, מותר לי, לכי תסמיקי בצד