סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

חותכת בחתך הזהב

בחורה עם כמה כרכומים אחרי פריחה, בדרך לכמה צבעונים ועדיין רואה בעיר שקדיות ושזיפים פורחים, ישתבח שמו
לפני 14 שנים. 15 בדצמבר 2009 בשעה 21:36

ולמרות שעברו כבר כמה שנים, ולמרות שאני באמת רוצה כתף להשען עליה, למרות שהנחתי את המגלב במגירה והושטתי את הידיים קדימה, שייקשרו, לשחרר את העול מכתפי, אני מוצאת את עצמי חוזרת. וגם קצת מתרגשת לזה.
מתמתחת, מרגישה את הכנפיים השחורות נפרשות מאחורי, מכווצות מעט מחוסר שימוש. מחדדת ניבים, מהרהרת.

אני לא בטוחה שאני שמחה לגבי זה.

נטול מושג​(אחר) - היום משהי בעבודה, שקשורה/לא קשורה לכאן, אמרה לי שאף פעם לא נגמלים לגמרי. גם אם מפסיקים, *זה* אף פעם לא מפסיק.
לפני 14 שנים
Morrigan -
הצרכים שהלב כיוון אליהם היו של ויתור וקבלה, אבל איכשהוא החיים מושכים אותי כרגע לצד השני.

אני לא בטוחה שאני אוהבת את מה שזה מוציא ממני. ואני בטוחה שאני לא יודעת תמיד מה טוב לנשלט (הטרי והלא מוכר עדיין) שלי, כמו שאדונית טובה צריכה לדעת.
אבל אני הולכת לנסות... ולקלף את החלודה...
לפני 14 שנים
נטול מושג​(אחר) - אבל ככה מכירים לא? לאט לאט?
לפני 14 שנים
Morrigan - עד עכשיו זה עבד אצלי הפוך (ואישית כך אני מעדיפה), להכיר את האדם ואז לבדוק את חיבתו לשימושים לא קונבנציונליים בכלי בית.

הפעם החלטתי לחרוג מהרגלי ולנסות. חיים רק פעם אחת...
לפני 14 שנים
Bloody - שינויים זה מגניב.
לפעמים כואב, אבל תמיד מגניב.
לפני 14 שנים
Morrigan -
וכואב זה טוב, לא? (-;
לפני 14 שנים
Bloody - כן. רואה? רק טוב יכול לצאת מזה :D
לפני 14 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י