מכיוון שלמדתי תואר ריאלי, אותו אני עומדת לסיים בדם, יזע, דמעות וריטלין, חובה עלי שאחזיק בכמה אמונות תמוהות.
יש לי חיבה לסימנים. היא עומדת בסתירה לעובדה שכבר לפחות 4 קורסים שסיימתי עסקו בתהליכים אקראיים בטבע.
אבל בכל זאת, אני מאמינה בסימנים.
בזמנו, אמרתי לעצמי שזה יקרה, שזה יכול לקרות כל עוד השקדיות פורחות. והשקדיות פרחו מוקדם, בגלל החום, ואז גם השיזף, וקמלו. ואני התבוננתי בעצב על כל עלה כותרת שנשר ואמרתי לעצמי - זה לא יקרה. כל הסימנים אומרים כך.
וכנגד כל הסיכויים, זה קרה.. וביום שזה קרה עברתי שוב במקום ההוא, בו לא הייתי כמה חודשים, וראיתי, כך סתם, בחודש מאי, שקדיה אחרונה פורחת. היא חיכתה רק בשבילי, המתוקה.
לפני חודש מצאתי ברחוב, בהזדמנות מיוחדת ובעלת משמעות, פקעת. ניחשתי שהיא של צבעוני. ככה סתם, על המדרכה, צבע המהגוני של הקליפה צבט לי בזוית העין.
שתלתי אותה, ואמרתי לעצמי - אם היא תצמח. עד שהיא תפרח, כבר יקרה משהו טוב.
תני לזמן להביא אותך לשם.
במפתיע, הופיע ניצן, ומאז כמעט יכולתי לראות את הצמח גדל, כמו בסרט מואץ. טוב לה בחדר שלי, לפקעת. כבר יש עליה יותר מעשרה סנטימטרים, והיא פה רק חודש. לא יעבור הרבה זמן, והיא תפרח.
ומשהו טוב יקרה.
לפני 14 שנים. 29 בדצמבר 2009 בשעה 0:00
