יש שתי תנוחות אהובות במיוחד. הראשונה - כשהיא יושבת על עצמות בריח בפיסוק. שניה-כשהיא עומדת על הברכיים מעל הפנים, לכל אחת יש יתרונות, אבל הן שונות מאוד, בראשונה אני בשליטה והיא יותר פאסיבית, ובשניה היא יותר שולטת. כשהיא מעל ושולטת היא יכולה לבחור במידת הלחץ והאיזור הנעים יותר. אם זה להשתפשף על הלחי, השפתיים, הלשון. היא אומרת אם היא רוצה לשון רחבה או שפיצית. גם האף יש לו צורה נהדרת למגע חודר ועמוק. אבל בתנוחה הראשונה היא יכולה לראות יותר טוב, איך אני מלקק ברעבתנות, מפזר עם כל הפנים את הצוף שנאסף בתחתית הפרח על כל העלי כותרת, מסתכל לה בעיניים כשאני לוקח נשימות עמוקות מסביב ומעל, ועיניי מתגלגלות מריח הצוף המופלא. הטוסיק שלה נע ונד על החזה שלי, דוחף את הפרח עמוק יותר לתוך הלשון והשפתיים שבקול רטוב תופסות כל פעם נשיקה רחבה בקצב הניענוע.
בחיבור הזה איפה שהבגד פוגש את הגוף, המכנסיים את הבטן.. הגרביים את הקרסוליים.. התחתונים את הטוסיק וסביב ירכיים. יש עולם שלם. הכי רך אחרי הרבה ליטוף יד, זה לעבור לפנים. לשכשך בעדינות את הלחיים וקצה האף. העדינות של הבד והעור. השערות הקטנטנות שסומרות והרכות של הבד מנגד. הרוך שונה אם זאת הלחי שלי או קצה האף. עם האף יש עיתרון- יש ניחוחות ענוגים כאלה שנכנסים בליטוף עעעד הבטן ועושים מתוק. ריח של כביסה, וצוף עדין. רק זה , זה שכרון גדול. החיבור הזה של הבד עם הגוף
זה גן עדן כשיש אישה שאוהבת שלוקחים את הזמן שם בתנוחות שונות.. להתעכב רק על התחתונים חצי שעה, לשחק עם הקו שלהם , הקפלים, הבד הרך ששומר על הרכות הנפלאה והחום שבפנים. ללטף עם כל חלקי הפנים, עם האף, לנשום פנימה את הפרח, לנשק בעדינות גדולה את הירכיים, ללכת עד הכפות רגליים ולהתעכב עליהן, כמה עדינות ומושלמות. ולחלוק בקול על היופי והחוויה המושלמת

