חלומות בהקיץ

בחיבור הזה איפה שהבגד פוגש את הגוף, המכנסיים את הבטן.. הגרביים את הקרסוליים.. התחתונים את הטוסיק וסביב ירכיים. יש עולם שלם. הכי רך אחרי הרבה ליטוף יד, זה לעבור לפנים. לשכשך בעדינות את הלחיים וקצה האף. העדינות של הבד והעור. השערות הקטנטנות שסומרות והרכות של הבד מנגד. הרוך שונה אם זאת הלחי שלי או קצה האף. עם האף יש עיתרון- יש ניחוחות ענוגים כאלה שנכנסים בליטוף עעעד הבטן ועושים מתוק. ריח של כביסה, וצוף עדין. רק זה , זה שכרון גדול. החיבור הזה של הבד עם הגוף

זה גן עדן כשיש אישה שאוהבת שלוקחים את הזמן שם בתנוחות שונות.. להתעכב רק על התחתונים חצי שעה, לשחק עם הקו שלהם , הקפלים, הבד הרך ששומר על הרכות הנפלאה והחום שבפנים. ללטף עם כל חלקי הפנים, עם האף, לנשום פנימה את הפרח, לנשק בעדינות גדולה את הירכיים, ללכת עד הכפות רגליים ולהתעכב עליהן, כמה עדינות ומושלמות. ולחלוק בקול על היופי והחוויה המושלמת