כזאת אנוכי

אין לי מה לתת לך
הוא אמר לה
לא זמן
לא מחויבות
ואפילו טיפ טיפה של רגש

איני מבקשת דבר
היא השיבה
יש לי משהו שלא תוכל לקחת ממני לעולם

מהו
הוא שאל

את הזכות לחלום עליך
היא ענתה

היא עומדת במטבח ושוטפת את מעט הכלים שנותרו בכיור,
המים זורמים והיא מזמזמת לעצמה איזה שיר
אין סיכוי שתשמע את הצעדים מאחוריה.

לפתע, היא מרגישה, ומסתובבת
ולשבריר שניה היא רואה את הפחד בהתגלמותו
הוא גומע את המרחק שנותר ביניהם בשני צעדים מהירים. כוס שטופה נופלת לרצפה ומתנפצת.
ביד אחת עטויה בכפפת עור הוא חוסם את פיה שלא תצעק
ביד השניה הוא מצמיד לה סכין לגרון
מעולם לא חשבה שאפשר לפחד ככה, הרגליים שלה הופכות למים.

הוא גורר אותה לספה בסלון ומשכיב על הבטן. היא מנסה להאבק קצת אבל
הברך שלו מונחת עליה מונעת תזוזה והיא כמעט נחנקת מחוסר אויר
מגישה איך ידיה נקשרות, נלפפות זו אל זו
על עיניה מוצמד כיסוי
אל פיה מחסום.
עכשיו היא חסרת ישע לחלוטין ופתאום יש שקט.
בשקט שנוצר היא מנסה להשיב לעצמה את הנשימה שאבדה לה.

אחר כך הוא מרים אותה לישיבה והיא מרגישה מתכת קרה נצמדת לה אל הבטן.
הוא מדבר:
שימי לב,
המספריים האלה חדות ביותר- תזוזה קטנה שלך והן יגזרו אותך במקום את הבגדים!

היא עוצרת את נשימה. מרגישה איך המספריים גוזרות את הבד של חולצתה מלפנים ועד הצוואר
ועוברות אל שרוול ימין ומיד אל שמאל
הוא תולש את שארית הבד
האויר החשוף נוגע בגופה העירום והיא מצטמררת.

הוא משכיב אותה על הגב ועל ידיה הקשורות
היא מרגישה את מכנסיה נמשכות כלפי מטה ומנסה לבעוט בשארית כוחותיה, בבהלה שהולכת וגוברת
לו היתה יכולה היתה מתחננת על נפשה אבל פיה חסום.
עכשיו היא עירומה לגמרי
והוא מקים אותה במהירות ודוחף אותה במסדרונות הדירה.
רגליה מכירות את הדרך. הם בחדר השינה.

הוא משכיב אותה על הגב על המיטה המסודרת נשכב מעליה ומרתק אותה למיטה
רגליו פותחות את רגליה לפישוק. היא מנסה להאבק אבל אין לה סיכוי
היא מרגישה את ידו על ערוותה ממששת ובודקת
ולפתע חפץ ארוך ועבה ננעץ בתוכה. היא מרגישה רטט פנימי
ןלשניה אחת היא כל כך מופתעת שהיא מפסיקה להאבק. הוא הכניס לתוכה ויברטור! הוא רוצה לראות אותה נהנית
הפחד מתחלף בכעס
היא לא תתן לו את זה!
אבל אז הוא קם ובמהירות קושר את רגליה זו לזו.
היא עקודה על מיטתה שלה ובתוכה רטט
ובעל כורחה כאילו לא שייך אליה כלל, גופה מגיב אליו בגלים קטנים של תשוקה.
היא מנסה להלחם בזה אבל זה רק מחריף את המצב. מרגע לרגע גופה נכנע לתחושות מענגות
הוא מסובב אותה אל בטנה והיא בקושי מרגישה
אבל אז היא שומעת שריקה
וכאב מפלח את גבה
ועוד אחד ועוד אחד
העונג פוסק. הכאב משתלט עליה ואין מפלט היא צורחת אל תוך המחסום שעל פיה אבל כל שנשמע הן רק נאקות עמומות.
לבסוף היא מרפה
הויברטור בתוכה ממשיך לשלח בה גלים והכאב הבלתי נסבל בגבה...
התחושות מתערבבות זו בזו
עונג וכאב
כאב ועונג
ופתאום היא לא מצליחה להפריד ביניהן ופתאום גם לא אכפת לה יותר. היא מגיעה אל השיא. היא מרחפת
ובאותה שניה בדיוק היא מרגישה אותו חודר אליה מאחור...

ואז היא מתעוררת.
אור מאפיר של בוקר חודר מבעד לחלון והרוח מרעידה את הוילונות, ובמיטה הגדולה- היא, וליבה הדופק.




זה מה שקורה כששותים קפה חזק לפני השינה :)

אנחנו שוכבים במיטה הגדולה. אתה אומר לי כמה אתה משתוקק אליי וכמה אני יפה
והידיים שלך מלטפות לי את כל הגוף.
זה נעים לי ואני נעשית רפויה, כמעט ונרדמת...
מן הסתם לא התכוונת לזה, שארדם לך ככה בידיים, אבל אני עייפה והקלידים שלי גם ככה מגיבים למנגינות אחרות.
אתה שואל אותי אם זה נעים
ואני מהמהמת שכן
ומצטערת
שאני לא יכולה לספר לך את האמת
לספר לך
שהיה יכול להיות לי הרבה יותר נעים
אם היית קושר לי את הידיים חזק למראשות המיטה
ומחליט שהייתי קצת חצופה ומגיע לי עונש...
והיית משתמש בי קצת כמו חפץ או כמו צעצוע
ואפילו מכאיב
ככה שהייתי מרגישה אותך באמת.
והייתי מוכרחה להכנע אליך ולהתמסר כי ככה אתה רוצה
ואני שלך
וזה הכל.

אבל אותך מפחידים דיבורים כאלה
(הרי כבר ניסיתי פעם, זוכר?)
אז אני רק מהמהמת בחושך
ושותקת.
ועמוק לתוך הלילה הדמיונות שלי מתמזגים אל תוך התחושה של מגע הידיים שלך
וטורפים את חלומותיי.

המשך למה שהיה קודם. סוג של

אני טובה בלגרום לאנשים לעשות מה שאני רוצה. זו המומחיות שלי והעונג שלי.
במקרה שלה, היה לי צורך כפול בזה: רציתי לראות אם היא בעניין.
אין לי שום בעיה לשכב עם בחורה יפה ולהתלטף איתה הכי רך והכי נעים, אבל זה לא יכול להמשך הרבה זמן. אני זקוקה למשהו אחר,
ותמיד יש סיכוי למצוא אותו במקומות בלתי צפויים...
אפרת, מסתבר, היא מקום כזה, בלתי צפוי.
היא נעמדת בדירה שלי ואני רואה את מבט ההתפעלות על פניה. יש לי טעם טוב ואני לא מתביישת בו.
לבסוף היא אומרת לי את זה
ואני מחייכת אליה
ואומרת: הרגע נתת לעצמך מחמאה.
היא מסמיקה
וזה גורם לי לכזה ריגוש בגוף שבא לי מייד להפשיט אותה ולהתעלל בה.
אבל לכל דבר יש זמן.
וסבלנות
היא התכונה הכי משתלמת בשביל אנשים כמוני.

אני שוכבת לידה על המיטה
האצבעות שלי מטיילות לה על כל הגוף, מרגישות את המרקם החלק שלו.
היא עוצמת עיניים, אבל אני יכולה לזהות את ההתרגשות שלה ואת הלב שדופק.
הכל קרה לה די מהר
לא נראה לי שהיא התכוונה להגיע למיטה שלי עירומה, אחרי זמן קצר כל כך של היכרות
אבל לא היתה לה שליטה על זה
ועכשיו היא כאן.

כמה שעות קודם לכן, נכנסתי למקום הקבוע שלי קצת יותר מאוחר מהרגיל.
זה היה יום עמוס. רציתי לנקות קצת את הראש וללכת הביתה לישון.
אבל כשראיתי אותה השתנו לי התוכניות.
היא ישבה לבד בשולחן צדדי, כאילו היא מחכה למישהו
אבל היתה לי הרגשה שהיא לא מחכה לאף אחד. היא נראתה קצת לא שייכת, אולי זה היה משהו בבגדים.
התקרבתי אליה ושאלתי אם אני יכולה להצטרף
היא נראתה מופתעת לרגע אבל אמרה "בטח"
אז ישבתי.
-היי אני דקלה, הצגתי את עצמי
-אפרת
-פעם ראשונה שלך כאן?
זה כל כך בולט? היא שאלה
צחקתי והצבעתי על כוס מיץ התפוזים שלה
-רוב האנשים לא באים בשביל זה
האמת היא שכן, זו הפעם הראשונה שלי כאן ובאופן כללי אני לא יושבת הרבה בפאבים
-את לא מכאן... אני זורקת ניחוש
-נכון, היא אומרת
ושותקת
נבוכה.
אני מחליטה לא ללחוץ. תהיה מה שתהיה הסיבה שגרמה לה לברוח משם ולבוא לכאן, זה ממש לא ענייני
העיקר שהיא כאן עם השיער הבהיר החלק והפרצוף החמוד מאוד שלה.
אני מרגישה שאני רוצה יותר.

המקום הזה שאנחנו יושבות בו הוא בעיקר בשביל בנות.
זה אמנם לא רשמי
אבל כולן יודעות את זה
בעיקר מי שמחפשת קשר חדש.
אני עדיין לא יודעת אם היא הגיעה לכאן במקרה
אבל את הנקודה הזו אני חייבת לברר.
אני מזמינה לעצמי שתיה ומזמינה גם אותה. היא מהססת לרגע אבל לבסוף נעתרת. ההתרגשות שלה כל כך שקופה שהיא גורמת לי לתהות אם היא שתתה אי פעם אלכוהול.
ואז אני מתחילה לחלוב אותה. בעדינות אבל בנחישות.
והיא- משתפת פעולה
לא מסתירה כמעט שום דבר. היא גלויה ותמימה כמו תינוק. דתיה, נשואה, אבל תמיד חלמה על משהו אחר
ועכשיו, משהו פקע בה, הבשיל ונאסף. הרגישה שהיא חייבת לנסות.
הזמן טס בדיבורים
נמשכתי אליה יותר ויותר והדמיון שלי עבד שעות נוספות....
בסוף כשהרגשתי שהגיע הזמן
שאלתי אותה אם היא רוצה לעבור למקום אינטימי יותר.
העיניים היפות שלה נפערו
היא הסמיקה
בלעה את הרוק
והסכימה.

מספר שתיים

אני מגלה כמה דברים הם שווים
רק כשהם נלקחים ממני

מספר אחת

התאמה בין שני אנשים היא דבר מסובך.
פעם חשבתי שפה זה קל יותר
אפילו הדהים אותי המתאם הכל כך מדויק הזה
בין מה שהשולט רוצה לקחת ומה שהנשלטת רוצה לתת.
אמנם הנסיון שלי דל עד חסר לחלוטין ובכל זאת אני מגלה שגם פה
כל אחד רוצה משהו קצת אחר
וה"קצת" הזה מחולל את הסערות הכי גדולות.
אם זה בדיוק בדיוק תואם למה שהצד השני רוצה זו סערה שלוקחת הכי למעלה והכי רחוק שיש
אבל אם זה לא
אפשר ליפול עמוק
עמוק ונמוך.