לפני 11 שנים. 25 ביוני 2013 בשעה 5:43
אם יקרה, כשניפגש
ותקשרי את עיניי
לא אראה דמותך
רק צליל קולך, באוזניי
סמכותי ונחוש
חום גופך קורן
אלי בלי מגע,
רחוקה וקרובה -
זה יהיה דז'ה וו.
שטרות קניין.
כל פוסט כאן, הוא שטר קניין, שנמסר לגבירתי, בתקווה ובשאיפה, להיות שלה.לפני 11 שנים. 24 ביוני 2013 בשעה 4:30
האם להפעיל רטט בקבלת הודעה ?
כמובן שכן.
למה שרק אני...?
לפני 11 שנים. 23 ביוני 2013 בשעה 8:41
ידעת שאתה רוצה. התחייבת לפני זמן רב. חקרת בנושא, למדת את הכללים, אולי גם עברת סדרת אימונים בסיסית.
ואז...כלום לא קרה. החיים נמשכו. מדי פעם איזה אזכור בתקשורת הוציא ממך חיוך פנימי, סודי. הי, גם אני כזה, שייך ל"שם".
לא יותר.
וביום אחד, כשאתה לא מוכן, כשאתה הכי פחות מצפה, והחיים שלך גם ככה בבלגן...אתה נקרא !
וברור שתבוא. הרי כל החיים חיכית לקריאה הזו. אפשר שלא תיענה אליה ?
ואתה עושה צעד ראשון, ונותן למערבולת להתחיל לסחוף אותך...
לפני 13 שנים. 22 בינואר 2011 בשעה 15:42
לרגעים אתמרד, ואזחל לרגלך
מבקש תחתייך לרדת
נושק תלתלייך, רובץ לפתחך
מייחל שתהיי מפקדת
באחת תכניעני צליפת מבטך
ונכלם אז אחזור למשמרת
שוב גופי יתרומם,לבעול את גופך
לחדור למערה הנסתרת.
מידי המכה יאדים ישבנך
כי כך בדיוק את בוחרת
וכל תשוקתי למלא פקודתך
אשר בלי מילים נאמרת.
לפני 13 שנים. 8 בדצמבר 2010 בשעה 20:27
איקיזוקורי*
על מצע של קרח צחור
עליון על פני כל המנות
אוצג, כך מופשט ללא עור
בנשף נשים אנינות.
מי היה מאמין, רק הבוקר
בין אלף אחים אפורים
שחיתי קודר, ללא אושר
במיכל שבשוק הדגים.
הנתחים הדקים של בשרי
נבלעים בין שפתי בנות האל
שמחייכות בסיפוק אכזרי
מביטות בזנבי מתפתל.
בדומייה שפתיי נעות
נלחשת תפילה ללא קול
שיהיה ערב טוב, אהובות
אני כבר נתתי הכל.
*(במטבח היפני, סשימי הנחתך מדג , המוצג חי כקישוט על השולחן Ikizukuri)
לפני 14 שנים. 31 באוקטובר 2010 בשעה 19:42
תמיד כשנזכר בך , תוהה
מה זה שכאב לי יותר.
הסטירה שנתנה מידך
או חיוך שנתת לאחר.
לפני 14 שנים. 7 באוקטובר 2010 בשעה 20:10
רעייתי
עולה מן הרחצה
שמן המור בירכיה
שדיה כמגדלות.
מתחת לסאטן שחור
חריץ אפל נגלה,
כשהיא מתכופפת להדליק
נר של הום סנטר,
(שלושה בשתיים עשרה,מבצע !)
בריח וניל.