פרקליטו של השטן

הכל כתוב והרשות נתונה

פתרון המשפט הפרדוקסלי הזה נמצא בהנחה שמהות האדם היא רצונו . כלומר האדם הוא התגלמות רצונו .
אפשר לראות את התגלמות הרצון בשני האופנים בהם האדם חי .
האחת הפיסית והשניה הרוחנית
מהבחינה הפיסית ניתן להתסכל על גוף האדם כהתגלמות הרצון לחיים . כל איבר ואיבר בגוף הוא חלק חשוב המאפשר חיים אשר נוצר בשביל כך . כלומר שהרצון לחיים מתגלם בכל איבר מאיברי הגוף וגם בגוף כולו .
מהבחינה הרוחנית הרצון מעורב בכל מחשבה ואף ניתן להx,כל עליו כעל תנאי לכל מחשבה
או בילים אחרות שהמחשבות שלנו הם התגלמות שאיפותינו חלומיתינו תקוותינו ובמילה אחת רצוננו .

אולם רצון זה אינו אחיד לא ברמתו ולא באיכותו .
ניתן למצוא שני סוגים עיקריים של רצון
1. הרצון התכליתי ( קבוע )- מהות האדם , שאיפותיו הכמוסות , מניעיו ובעצם מה רצונו מהחיים מה הוא מנסה לקבל מהם . רצון זה יכול להקבע על ידי מספר גורמים ( גנים וסביבה לדוגמא ) או על ידי כורם אחד ( אלוהים ) . אולם שאלה זאת אינה רלוונטית לעניין מכיוון שבכל מקרה הרצון התכליתי הוא קבוע מראש
2. הרצון האמצעי ( חופשי )- הרצון האמצעי הוא הדרך שלנו להגיע לאותו רצון תכליתי . רצון זה אמנם חופשי בחירתינו אולם אינו חופשי לגמרי מכיוון שהוא תלוי ומכוון לאותו רצון תכליתי .
מכל מה שכתוב למעלה ניתן להוציא את המשפט הבא
הרצון התכליתי כתוב והרצון האמצעי נתון
הרצון התכליתי הוא מהות האדם ולכן הוא בעצם כל כולו ואילו הרצון האמצעי נתון לאדם .
ניתן גם לראות שכל בחירה שנעשה כבר נסללו דרכיה
אולם אין זאת דרך ישרה אלא דרך מלאה פיצולים . כל פיצול מסמל בחירתו של הרצון האמצעי ואילו הדרך בסופה מסמלת את הרצון התכליתי ו
לכן, המטרה כתובה אולם הדרך אליה ואפילו התשובה לשאלה האם תגיע לשם טמונה ברצון האמצעי השייך לאדם בלבד .

ניתן לראות שכל הרצונות התכליתיים מתכנסים לכיוון רצון אחד בסיסי ששוה לכל בני האדם והוא האושר
כל פעולותינו בעצם מכוונות כלפי אותו רצון תכליתי
מה שהופך את שאר הרצונות התכליתיים כמו כבוד וכח או חמלה וסעד לרצונות אמצעיים
ובעצם לא משאיר אף רצון תכליתי מלבד הרצון לאושר

טענה אחרונה זאת מוכיחה בעיני שכל בני אדם נולדו שווים . לא שיוויון זכויות ולא שיוויון יכולות ,( שהרי הניסיון בלבד מראה לנו את חוסר הנכונות של הטענה הזאת) אלא שיוויון רצונות .