פרקליטו של השטן

לפני שאנחנו באים לבחון מעשה כלשהו מבחינת מוסרי או לא מוסרי
תמיד עולה השאלה האם יש בכלל טעם לבחינה הזאת .
האם יש טעם לדבר על מוסר במונחים אובייקטיבים אונטולוגים או שמא נגזר עלינו לדבר על מוסר באופן אישי , תרבותי וזמני .
כדי לענות על השאלה הזאת צריך דבר ראשון להבחין בין מוסר וחוק .
חוקים ( כמו חוקי המדינה למשל ) הם לא חוקי מוסר בשום מובן . אלו הם חוקים שרירותיים שכל מדינה קובעת לעצמה על פי רצונה , תרבותה והזמן בו החוקים האלו מתקיימים . אין טעם לבחון מעשה מוסרי תחת החוקים הללו וכיוצא בזה העונש על עבירות על החוקים אלה הוא עונש שנקבע בחוק ואינו קשור למוסר. אפילו החוק "אל תרצח" ( במובן המדיני ) אינו יכול להשפט לפי אמות מידה מוסריות אלא אך ורק מבחינת חוקיות המעשה .

הדבר השני שצריך לשים לב אליו הוא שמעשה מוסרי דורש כוונה ומודעות . אין טעם לדבר על מעשה מוסרי שנעשה ללא מודעות וכוונה , אף אחד לא יגדיר אדם החוטף תיק מזקנה ומסתבר בדיעבד שבתיק הייתה פצצה ובכך הציל אותו אדם נפשות רבות כאדם מוסרי . כמו שאף אחד לא יגדיר אדם הרוצח מתוך הגנה עצמית כאדם לא מוסרי .
הדבר השלישי הוא ההנחה לרצון חופשי או לפחות ליכולת האדם לבחור אחרת ממה שהוא עשה . כלל זה הוא כה ברור עד שאיני מוצא טעם להרחיב עליו את הדיבור .

אחרי שקבענו לעצמנו את שלושת הכללים הללו ניתן להתחיל לבחון האם ישנו דבר כזה מוסר אובייקטיבי הנכון לכל בני האדם .
לדעתי יש צורך להפריד בין הצורה של החוק המוסרי שהיא אובייקטיבית במובן שכל בני האדם נשמעים לצורה זאת של החוק המוסרי לבין התוכן של החוק המוסרי שהוא סובייקטיבי ואישי לחלוטין .
מהבחינה הצורנית החוק המוסרי היחיד הוא " אל תעשה לחברך מה ששנוא עלייך " . חוק זה משותף הוא לכל בני האדם ומהבחינה הזאת הוא אובייקטיבי לחלוטין . כל אדם הבא לבחון האם מעשיו מוסריים צריך לבחון אותם לאורו של חוק זה , כלומר לשאול את עצמו האם הוא היה רוצה שהמעשה שלו יהפוך לחוק כללי החל לכולם .

מבחינת התוכן של החוק אין אובייקטיביות מכיוון שכל אחד יכול לקבוע לעצמו מה ששנוא עליו . וכך מעשה שהאחד יחשוב כלא מוסרי ( כמו למשל להכאיב לאדם אחר ) יחשב אצל אדם אחר כמעשה מוסרי.
ההבדל בין שני האנשים הוא שהראשון אינו מוכן לקבל על עצמו את זה שיכאיבו לו ואילו השני מוכן לקבל ( ויש יגידו נהנה :)) .
ההכלאה בין שני הקטבים הללו יוצרת מוסר שונה , מוסר אישי וסובייקטיבי הנשמע תמיד לחוק אובייקטיבי .
יוצא מזה שרק אדם ספיצפי יוכל להעיד על עצמו האם מעשיו מוסריים או לא ואין אפשרות לבדוק זאת מבחוץ . אלם ניתן להניח שאף אחד לא יקבל על עצמו כחוק כללי את הכלל המוסרי " מותר לרצוח"

( מבחינה בדסמית ניתן לראות שאדם יקבל על עצמו חוק כללי שקובע מותר להכאיב לזולת אולם לא יקבל על עצמו חוק כללי שאומר שמותר לכפות על הזולת דברים בניגוד לרצונו )

הערה
אין פה טענה שמי שמכיר את החוק הזה בהכרח ינהג לפיו אלא אך ורק שהאדם העושה מעשה לא מוסרי (רוצח למשל) יודע באופן אפריורי ( מוקדם לכל נסיון ) שמעשיו אינם מוסריים

הערה אחרונה .
אין באמור לעיל להעיד על מוסריותו של הכותב 😄