פרקליטו של השטן

מכיוון שהתשובה לשאלותיך הינה ארוכה העדפתי לכתוב אותה בצורת פוסט ולא בצורת תגובה


לא ירדתי לסוף דעתך בכמה עניינים בדרך למסקנה:
א. ציינת, כי הרצון מעורב בכל מחשבה והינו תנאי למחשבה. במה, אם כך, מתבטא הרצון כשחושבים על כיסא ? (או עצם אחר)
ב. מהבחינה הפיזית נכון הוא כי כל הגוף נרתם יחדיו לשם מלאכת קיום הגוף והחיים, אך האין 'רצון' מכיל בחובו מודעות ורצייה אקטיבית? האם רצון הגוף הוא רצון תכליתי?
ג. איני מבינה כלל את החלוקה לרצון תכליתי ורצון חופשי. בהגדרת הרצון התכליתי הוספת, מעבר למהות, את שאיפותיו הכמוסות של האדם, מניעיו ו'רצונו' מן החיים. האם הרצון התכליתי משותף לכל בני האדם, או שכל אינדיוידואל מייצר לו רצון תכליתי קבוע משלו? הרי אם במהות האנושית עסקינן, הרי שהרצון התכליתי אמור לשמש כמצע אותו חולקים כולם, ואיני מבינה כיצד הדבר מתיישב עם הגדרות כגון 'שאיפותיו הכמוסות של האדם', עניין סביבתי וכיו"ב, שהן, אני מניחה, עניין של הפרט. ואולי אין זה עניין של מהות?
אל היתר הנגזר מהגדרותיך עדיין לא התייחסתי, שכן ראשית יש לבחון את היסודות, ואם הם רעועים וללא בסיס הולם דיו הרי שכל היתר אינו רלוונטי... לתשובתך אודה

אז ככה
אני שם לב בתשובות שלך לבלבול בין רצון למודעות . הרצון כשלעצמו בהגדרתו הוא אכן אקטיבי אבל בהחלט לא מודע . שאת מתייחסת לרצון את מתייחסת לרצון כמו שהוא מתבטא בחלקו באדם ואילו אני רואה את הרצון כמשהו הנפרד לגמרי מהאדם , כמשהו הפועל בכל הרמות של העולם שסביבנו . חוקי הטבע הם ביטוי שלם ואחיד של אותו רצון , האבולוציה היא ביטוי מצויין לאותו רצון בלתי מודע , הרצון לפעול , לבוא לידי ביטוי. וכמו באדם כך גם בטבע ( שהרי הרצון הוא אחיד בכל הרמות , רק הביטויים שלו נפרדים ) מתרחשת מלחמה בין הרצונות למשל , בין הרצון של כח המשיכה לבין הרצון של כח הדחייה , כך שהרצון החזק ביותר בכל רגע מגיע לידי ביטוי מושלם .
על פניו נראה שיש פה בלבול בין כח לרצון אולם לדעתי יש פה בלבול בין סיבה ותוצאה . אם תסכלי לתוך עצמך ותחפשי לא את הכח שלך אלא את סיבתו תווכחי לדעת שכל כוחך נובע מהרצון שלך . הרצון הוא הסיבה היחידה לכל הפעלת כח מצידך . במובן יותר מדוייק הדבר היחיד שאת יכולה למצוא אצלך כאקטיבי באמת הוא הרצון.
בנוגע לגוף הפיסי שלנו הרי הוא כל כולו ביטוי מקסימלי של הרצון לשרוד, להתבטא ,לחיות , כל המערכות מפעילות את כוחן למען הגשמת רצון זה .
לעניין הכסא , צורת הראייה שלך את הדברים , את האובייקטים , היא ביטוי כפול של הרצון , האחד הוא ביטויו הפיסי הלא מודע שעוצב על ידי מלחמות הרצון במשך דורות . והשני הוא הביטוי היותר מודע שלך שמלווה בבחירה הנובעת משיקולים של התבונה .

בנקודה זאת נבדל האדם מכל שאר העולם . לאדם יש תבונה ומודעות וככזה הוא יכול לבחון חלק מביטויו של הרצון ולהשפיע עליהם במידה מסויימת , ואני אומר במידה מסויימת אני מתכוון לזה שגם לתבונה וגם למודעות יש את הכללים שלה שגם הם ביטויים של אותו רצון . האדם מכניס לביטוייו של הרצון מערכת שיקולים תבונית המושכת ומשפיעה על הביטויו עצמו .
בנוגע להערה השלישית שלך , אם היית טורחת לקרוא את הקטע עד סופו היית רואה שכל הרצונות התכליתיים של האדם מתכנסים בסופו של דבר לאושר . כלומר תכליתו של הרצון האנושי הוא לאושר וכל רצונותיו הפרטיים מוכוונים במידה זאת או אחרת להשגת אושרו .

לסיום הערה כללית
חוסר הנכונות שלך להתייחס לרעיון הכללי של כל קטע שאת קוראת בטענה שהיסודות שלו רעועים , מעיד לא רק על מקובעות מחשבתית אלא גם על חוסר היכולת לקבל רעיונות מופשטים . אין פילוסוף בעולם שבניינו אינו מונח על יסודות רעועים שכאלה ( למרות כל נסיונותיהם להסתיר את העובדה ) אז מבחינתך אין שום ערך לשום עבודה פילוסופית ולשום רעיון וזאת כמובן שטות אחת גדולה
את בהחלט מוזמנת להשאר בהגיון הראשון של דקארט מכיוון שמאז לא נאמר שום דבר שלא מונח על יסודות רעועים כאלה ואחרים , בכולם יש חורים ולכולם יש בעיות ועל כולם ניתן לשאול , האמנם ?
נגזר מזה שמבחינתך אין טעם להתייחס לשום דבר שמישהו אי פעם אמר וזה כאמור שטות גדולה מאין כמוה
שהרי ניתן לראות שגם אם קאנט העמיד את תורתו על טעות ( כמו שלמשל טוען ניטשה ) עדיין הרבה מדבריו תרמו רבות לדרך שאנחנו מבינים את העולם .