אם לא אקבל קפה טוב בדקות הקרובות אני אתפוצץ.
אני זקוק לו בצורה נואשת, חסרונו מכאיב לי כמו היה אותו אין-קפה איבר מדולק בגופי.
קפה חם ומשכר, מהביל ומרנין, מעורר את הלב לשירה חדשה.
אבל הקפה שאני מכין אינו מתקרב לכך. הוא סתמי. דליל מדי, או אגרסיבי מדי, או שסתם אינו טעים. אפשר לפתוח קופסת קפה נמס, אבל לא אשפיל את עצמי לכך. אני רוצה את הדבר האמיתי.
אתמול בערב יצאתי לבילוי עם בחורה מדהימה. כל כך מדהימה שהרגשתי שאני בחלום. היא אמרה את הדברים הנכונים, והקרינה את מה שרציתי שתקרין, והריחה נהדר, ונראתה יפה כמו תמונת פרסומת. הגענו אליה והכל זרם נפלא. לא מיהרתי לשום מקום, לא רציתי להרוס. גם היא לקחה את הזמן שלה, ודיברנו שעות על גבי שעות תוך שכפות ידינו מתחממות בספלי קפה. אפילו הקפה היה מושלם. היא הכינה אותו במכונת קפה משוכללת שפיארה את מטבחה הצנוע, מכונה שאני יכול רק לחלום עליה. המשכנו לדבר ושתינו עוד קפה. מושלם. מעודי לא טעמתי קפה טוב כל כך.
ואז זה בא. היא הניחה את ידיה על עורפי ונישקה אותי ממושכות. הייתי בשמיים, מהלך על עננים. זה היה טוב מכדי להיות אמיתי, אבל הממשות של המצב לא היתה של חלום כי אם של מציאות תאוותנית. ואז זה המשיך.
אתם ילדים גדולים, אינכם זקוקים לתיאורים פלסטיים. אני גם לא מוכשר מספיק לתאר את מה שהתרחש בצורה שתתן שמץ של מושג כמה זה היה טוב. רק אומר כי אם זה היה בסרט מהוגן, המצלמה היתה מתמקדת בוילונות מתנפנפים או בגלי הים...
כשהכל נגמר התרחצנו ושתינו עוד קפה. לי זה לא מפריע להירדם וכנראה שגם לה לא.
חשבתי שהערב הגיע לסיומו אך היא, לא להאמין, ביקשה שאשאר לישון. היא הדגישה כי לישון זה לישון, לא להזדיין, כי היא צריכה לקום מוקדם. שמחתי, אני אוהב לישון מחובק. היא אמרה גם שהיא תצא מהבית מאד מוקדם ותחזור כעבור שעתיים. כנראה שזה מה שהיא עשתה, כי בשש בבוקר הדלת נפתחה והיא חזרה, ממש לא שמתי לב כשיצאה. היא התקלחה, התלבשה, התארגנה לצאת וביקשה ממני לטרוק את הדלת כשאלך. נשיקה (על המצח) והיא נעלמה.
אז מה הבעיה, סמית'י, למה שוב אתה לא מרוצה? קיבלת את התגשמות הפנטזיה, היה לך נפלא, אולי זה ימשיך, אז מה רע?
אז זהו, שאני לא מרוצה. היא לא נמצאת כאן, ואין לי מושג איך מפעילים את מכונת הקפה הזאת. החיים קשים.
לפני 14 שנים. 5 במרץ 2010 בשעה 7:29