מיומנה של ילדה סאדיסטית

אוספת אותה מאזור סואן,
שתינו מתרגשות מהפעם הראשונה,
היא קצת חסרת ביטחון, אני בדיוק ההיפך...

נכנסת למכונית,
חיוך בקצה השפה,
בוחנות אחת את השניה...

נוסעות לכיוון המקום,
חשוך כל כך אך ההתרגשות בעיצומה.
נעצרות ליד השער, המתח גובר, הלב פועם בחוזקה, גם שלי, גם שלה.
השער נפתח, נוסעות אל החדר, מעמידה את הרכב,
יוצאות וסוף כל סוף נכנסות להתייחד.
היא שתתה אלכוהול כדי להפיג את המתח, את החששות והבלבול אך דבר לא עזר,
רק החיבוק החזק גרם לה להרגיש שלווה.

מורה לה להתפשט, נשארת בתחתון וחזיה
מוציאה את החגורה,
היא עם הגב, מקבלת את ההצלפות בצורה יפה בהתחלה,
אחר כך אומרת שזה קשה לה.
מתחצפת קצת,
מעיפה אותה לאחור,
מתיישבת עליה,
חוטפת את הסטירות,
מתמסרת לכאב......עונג.....

יושבת לה על הפנים,
מלקקת,
לא מפסיקה,
אני גומרת,
פעם אחר פעם על פניה,,
עוברות לספה,
אני בפישוק רחב,
היא על הריצפה כמו כלבה טובה,
ממשיכה ללקק ואז.....
היא מקבלת את ההשפרצה על פרצופה,
מלקקת הכל בתאווה ותשוקה.
ממשיכה ללקק ואני גומרת עוד ועוד ועוד....

חוזרות למיטה, היא זקוקה לעוד כאב, עוד השפלה.
יושבת עליה, ידיה תחת רגליי,
סטירות על לחייה,
יריקות בתוך פיה....היא בולעת הכל,
הפיטמות כבר כואבות, לא יכולה לספוג עוד....

(היה עוד הרבה אך אשמור משהו לנו לשתינו)

כבר עייפה,
השעה נורא מאוחרת,
הסתיימה חגיגת יום ההולדת....