מיומנה של ילדה סאדיסטית

אחרי כל כך הרבה שנים ביחד...

כמה עצוב שבכל פעם שאני שומעת את השיר הזה אני רוצה להיות שם במקומה ולכתוב את המכתב.
שומעת את השיר הזה וחושבת לעצמי "הלוואי והייתי מסוגלת"
כאילו השיר נכתב בשבילי........עליי.......על חיי.......על נישואיי.....
אחרי כל כך הרבה שנים, זו בדיוק התחושה שלי.

הוא מדהים, הלוואי שיכולתי לאהוב אותו כמו שהוא אוהב אותי.
הלוואי שהייתי שלמה עם הנישואים האלה כמו שהוא נמצא שם בלב שלם איתי!

להינשא בגיל כל כך צעיר,
לקחו לי את החופש בעודי "ילדה"...

מה הבנתי אז?

חשבתי שלברוח מהבית של ההורים זה הפתרון כדי למצוא חופש ושקט, נכנסתי לכלוב בו אני כחיה פראית בתוך עצמי,
חיה שמחפשת דרך להשתחרר מהכלוב הזה ומוצאת את הנחמה והחופש בכלוב כאן, האתר הזה,
המקום בו הכל מותר והכל אפשרי.

בבית יש לי המון אהבה, המון פרגון, בבית אני מלכה.
עמוק בפנים מרגישה ריקנות, הרבה חוסרים, חיית מין שכלואה בתוך גוף קטן, גוף שבקושי מצליח להכיל אותי.

השיר הזה, לא יוצא לי מהראש, אם רק היה לי את האומץ לעשות את זה........אם רק....